צחנה בשירותים ושחצנות על המגרש: להפועל תל אביב יהיה קשה גם בלאומית

פייר, התרגשתי בימים האחרונים מהמשחק הראשון של העונה בלאומית מול ראשון לציון באצטדיון הברפלד. לא יודע בדיוק על מה לשים את האצבע, אבל התרגשתי.

האמנתי שזה משחק של עידן חדש. עם בעלים חדש, הרבה שחקנים שעזבו - כאלה שנחשבו לפרות קדושות, מאמן חדש שהוכיח את עצמו בשנה שעברה וכמה שחקני רכש, שלא לגיטימי שהסכימו לרדת ללאומית, גם אם לפני או אחרי השיא שלהם. ידעתי שהאצטדיון שקרוב לסופרלנד יהיה צבוע אדום והאמנתי בטוב. הטוב לא הגיע. לפי הצפי הוא יגיע בהמשך, אולי אפילו כבר בעוד יומיים במשחק בית מול הפועל פ"ת, אבל גם על זה כבר אי אפשר לסמוך יותר מדי אחרי אתמול - ובטח אחרי השנים האחרונות.

היו הרבה דברים רעים בחוויה החוזרת הזו, שהייתה שחזור מדויק של החוויה הקודמת בלאומית ב-2017. גם אז זה התחיל במשחק חוץ מול ראשון, אבל אז זה נגמר עם ניצחון 0:3. הפעם זה נגמר בהפסד, במהפך על חשבון הפועל, בצחנה גדולה בשירותים –  משהו שאני לא זוכר שאוהדי כדורגל חוו אפילו בשנות ה-90 באצטדיונים הכי מיושנים, בחבורת שחקנים אדומה (לבנה אתמול) ושחצנית, או לפחות חלק ניכר ממנה שעדיין חושבת שהשמש זורחת לה מהישבן, למרות שחלקים גדולים ממנה חטף והחטיף סטירה כואבת רק לפני כמה חודשים ל-25,000 אוהדים.

היה רע לראות את העובדה שהפועל שלטה לגמרי במחצית הראשונה ולא באמת הגיעה להזדמנויות גדולות. היה רע לראות במחצית השנייה שהיא מגיעה להזדמנויות ולא מצליחה לכבוש, והכי גרוע היה רע לראות את הגישה של השחקנים שלא מבינים שהם הגיעו לליגה שרחוקה שנות אור ממה שהם התרגלו. הם כנראה לא הבינו שבלאומית, הכישרון והדריבל של סתיו טוריאל, יפה ככל שיהיה, לא יביאו ניצחונות.

בלאומית יש דברים אחרים שעובדים. צריך לדעת לנשוך. שחקני הפועל הגיעו כמו תינוק בן שלושה חודשים שההורים שלו מחכים בקוצר רוח לראות עצם לבנה מבצבצת לו בין החניכיים. הם נאיביים, ודגו יצטרך לתת כמה סטירות. זיו מורגן, שמשמש היום כקפטן של הפועל חטף סטירה מפורסמת מגיא לוזון. דגו יכול לאפס את השחקנים שלו בדרך עדינה יותר, אבל כזו שלא משתמעת לשתי פנים. או שתי לחיים.

שקרן אוהד הפועל שיגיד שבכל העונות אחרונות הביטוי 'צרת רבים חצי נחמה' לא ישבה לו בראש אחרי הפסדים בדרבי ואחרי ירידות הליגה. אין מה לעשות. כשאתה מבין שיש עוד אלפי אנשים במצבך, זה משהו שמנחם אותך, שגורם לך להבין שאתה לא לבד בסרטים שאתה "אוכל" בלילות מדכאים אחרי כישלונות של הקבוצה שלך. וגם הפעם, זה הדבר שנותן את התקווה להמשך.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נפסיד, ננצח, בסירה הזו שמחפשת חוף מפלט, יש יותר מדי אנשים כדי שתרגיש לבד, אבל בסוף גם זה לא מה שיגרום לקבוצה לחזור בחזרה לליגת העל. מסאי צריך להבין את זה, השחקנים צריכים להביא את זה, אחרת כולנו נראה שיש מקומות יותר נמוכים מהמקום שאנחנו חושבים שהגענו אליו.