מאמן עירוני קריית שמונה, שי ברדה, ישב אתמול במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה, כשלצידו הבעלים איזי שרצקי והמנכ"ל יוסי אדרי. הקבוצה הצפונית עלתה לליגת העל, אך עם כל הכבוד, זה לא היה הנושא המרכזי.
"האנשים בצפון שקופים", אמר ברדה, "הם הפכו להיות השכפ"ץ של המדינה. קריית שמונה לא צריכה שירחמו עליה, אבל עשרות אלפי אנשים הפכו לפליטים במדינה שלהם. תהיה לכם עונה שלמה לשאול אותי על כדורגל, עכשיו נדבר על מה שחשוב באמת".
הדברים הללו של ברדה לא נאמרים בחלל ריק. עשרות אלפי תושבים מקריית שמונה מפונים מעירם ומפוזרים בכל הארץ. בקרב האוהדים היה מי שהתבדח על כך שלראשונה בתולדות המועדון "יש לקריית שמונה אוהדים בכל רחבי הארץ". הנסיבות כמובן בלתי נתפסות, אבל המנכ"ל יוסי אדרי קיבל בקשות מאוהדים שרוצים להגיע לאצטדיון בנתניה מכל רחבי הארץ. מפונים שנמצאים במלונות בנהריה, בטבריה, בנתניה, בשפיים, בהרצליה, בתל אביב, בים המלח, ואפילו באילת.
"כל החיים שלי חיכיתי לקיץ כדי לצאת קצת מקריית שמונה ולקחת את המשפחה לאילת", סיפר אסי, אוהד העולה החדשה, שנמצא כבר עשרה חודשים במלון באילת יחד עם משפחתו, "עכשיו חיכיתי לאוגוסט כדי לצאת מאילת כי אני כבר לא יכול לראות את העיר. זה נחמד לשבוע־שבועיים, אבל אנחנו רוצים הביתה. אין לנו שום דבר שמזכיר חיים נורמליים. אנחנו רחוקים 600 קילומטרים מהבית, לא יודעים אם הפציצו את הבית שלנו, לא הפציצו, אולי יפציצו מחר, ועם כל זה נעשה את הדרך לראות את המשחק נגד הפועל ב"ש, כי זה מה שנשאר. כמה שעות של שגרה, נישן אצל חברים שלנו שמפונים בנתניה ונחזור לאילת יום אחרי המשחק".
חדר הלבשה נייד
צריך לזכור כי האצטדיון בנתניה הוא הבית של עירוני קריית שמונה, לפחות עד להודעה חדשה. אבל המלחמה השפיעה בצורה יוצאת דופן על כל דבר בסיסי בהכנה של מועדון כדורגל מקצועני בליגת העל. דני פרץ, מנהל המשק הוותיק של המועדון, מנייד את הציוד ברכב המסחרי שלו משפיים לנתניה, לעיתים חוזר לקריית שמונה כדי להביא דברים שחסרים, וחוזר חלילה. חדר הלבשה נייד שמגיע עם הקבוצה לכל מקום שבו היא מתאמנת או משחקת. הערב זה קל"ב, כי צריך לעבור "רק" משפיים לנתניה, כפי שהורגל בעונה שעברה בליגה הלאומית.
בשנים האחרונות הצהיר הבעלים איזי שרצקי "נמאס לי מהכדורגל", אבל דווקא אתמול הבהיר כי במצב שנוצר לא יעזוב. שרצקי לקח את עירוני קריית שמונה בליגה א' בשעה שנורו על העיר קטיושות. זה היה בסוף שנות ה־90, כשנדמה היה שגרוע יותר לא יכול להיות.
אבל כיום, כמעט 30 שנה לאחר מכן, העיר הצפונית הפכה לעיירת רפאים ושרצקי מבהיר: "איך אני יכול לעזוב את הקבוצה בשנה כזו של העיר? ברור לי שבלי איזי שרצקי אין קריית שמונה. אני מוכן להעביר את הקבוצה בחינם, אבל כדי להפעיל אותה צריך להביא 15 מיליון שקל בכל שנה מהבית. מי המטורף שייקח את זה?".
עוד הוסיף הבעלים בכאב: "הבאתי לעיר קריית שמונה 400 מיליון שקל, 170 מיליון שקל מהם לכדורגל, אלה סכומים יותר גבוהים מאשר הממשלה הביאה. ברור שזו העונה הכי קשה שלי כאן. קודם כל כי אני מרגיש פחות טוב, אני פחות בריא. אני לא מקבל אגורה בחזרה, אבל אני יכול לעזוב עכשיו? כל כמה שאני מרגיש לא טוב, אני לא יכול לעזוב. זה החיים שלי".
השחקנים, שרק לפני כשלושה חודשים שמחו לראות את שרצקי מחייך כאשר הקבוצה עלתה לליגת העל באחת העונות הקשות בתולדות העיר, מעוניינים לשחזר את החיוך על פניו של הבעלים גם במהלך העונה הנוכחית. "אנחנו רוצים לשמח את איזי גם העונה ומאמינים שזה אפשרי", הם אומרים, "זה לא רק איזי. העונה הזו היא שליחות לכולנו עבור עשרות אלפי אנשים שנהרסו להם החיים בשנה האחרונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו