רוני לוי מדריך את הפועל חיפה כבר כמעט שתי עונות, אבל במונחים של הכדורגל הישראלי זה מספיק לו כדי להיות המאמן הכי יציב בליגת העל אחרי זיו אריה, שמדריך את הפועל ירושלים מאז 2019. את זה אומר לוי, שבגיל 57 סוגר 25 שנות אימון שבהן חווה כמעט הכל על הקווים. יש לו שלוש אליפויות וגביע המדינה עם מכבי חיפה, הוא אימן מועדון פאר כמו סטיאווה בוקרשט, עבר גם בקפריסין, ובארץ הדריך את רוב הגדולות, כשנבחרת ישראל היא עדיין הרובריקה שצריך לסמן בה "וי".
ולמרות כל אלה, לראות אותו מגיע לקריית חיים עם תשוקה לפני כולם, מעיד רבות על האיש. העבודה עם הצוות לפני האימון וההקפדה על כל פרט, עד מרחק הסנטימטרים בין הקונוסים על הדשא. "אני מאוד מתרגש לפתוח עוד עונה", הוא מספר בראיון מיוחד לפתיחת הליגה. "אני מאלה שבמירכאות 'חולים' על המקצוע, מאוד אוהב כדורגל, ויש לי זכות גדולה לעשות את מה שאני הכי אוהב בעולם".
אתם אחרי עונה טובה, אבל עזבו הרבה שחקנים ועדיין לא הגיעו מספיק במקומם.
"אני מסכים. עוד לא התחלנו את השנה ואני מקווה שנעשה מקצה שיפורים. עזבו אותנו שחקנים מאוד משמעותיים. חמישה מתוכם היו טופ במונחים של הקבוצה שלנו. תומר יוספי ומוחמד קמארה היו אחראים על יותר מ־30 שערים שלנו, וזה המון".
אפשר לשחזר עם הסגל הקיים את ההישג מהעונה שעברה, או כמו בעבר זה משהו חולף?
"הפעם הקודמת שבה הפועל חיפה היתה בפלייאוף העליון היתה ב־2020, אז עבר זמן. עכשיו צריכים לעשות את קפיצת המדרגה ולתת הכל כדי שזה יקרה שנה שנייה ברציפות. אני לא יכול להתחייב שזה יקרה, צריכים להתקיים כמה תנאים. עם בסיס השחקנים שיש לנו, יחד עם שלושה חיזוקים נכונים, זה אפשרי. קח, למשל, את קמארה - הוא היה אחראי גם על דריבלים והיה מהמובילים בליגה בקטגוריה הזו, קראתי לו המילסון שלנו. נצטרך כמה שחקנים בחלק הקדמי".
מה אתה שומע מהבעלים יואב כץ?
"כרגע הוא אומר שכדי לחזק נצטרך לשחרר שחקנים, וזה לא פשוט. גם בשנה שעברה היינו בלי קשר אחורי. היה אחד שלא עבר בינואר בגלל בדיקות רפואיות, אבל פתאום אתה מגלה שחקנים כמו נועם בן הרוש, ג'ורג' דיבה ואיתמר נוי, שעשו קפיצת מדרגה. ננסה למצוא פתרונות, אבל כרגע אין לנו עומק, ואם מישהו פצוע חלילה אז פשוט אין מישהו אחר. יש לנו את גיא מלמד, למשל, החלוץ המוביל שלנו, אין לנו מחליף בשבילו".
עד כמה חסר לך שחקן כמו תומר יוספי, שחזר להפועל ב"ש?
"אני אוהב אותו כמו ילד, לא רק אותו. גם צעירים בגילי 24-26. אני מסתכל עליהם ואומר: 'בוא הנה, הם בגיל של הבן שלי', אז ככה אני רואה אותם. אני מאוד אוהב את תומר, היה לי קשר טוב איתו גם בב"ש. מתגעגע אליו גם כבן אדם. עברתי הרבה שחקנים שפרחו אצלי מאוד, כמו גדי קינדה שיצא לארה"ב, רמזי ספורי שיצא לטורקיה, ועוד. זאת הרגשה נהדרת לקדם שחקנים".
אתה שומע בתקשורת על המגעים למכירת הפועל חיפה. כמה זה מפריע?
"אני, הצוות והשחקנים מנסים להתעלם מרעשי הרקע, ועד שלא נשמע משהו אחר נמשיך כרגיל. מבחינתי, אני מתנהל מול יואב כץ. חוסר ודאות הוא לא דבר שעוזר, אז עדיף שיהיה שקט ונתרכז בכדורגל. אני לא אוהב לשאול שאלות ולהתעסק בעניינים שלא קשורים אלי. אם יואב ישאל את דעתי, אומר לו אותה".
"אני סבא במשרה מלאה"
ככל שהראיון מתקדם, יורדת מעל רוני לוי עוד שכבת קשיחות, וכאשר הוא מתחיל לספר על חייו האישיים, המון רגש יוצא החוצה. מין אנטיתזה לכל מה שאי־פעם נאמר או נכתב עליו. "אני שילוב של צמחוני וטבעוני מגיל 3, זה בריא בהרבה היבטים", הוא חושף באופן מפתיע, "זה סיפור חיי. הייתי רואה בשר ודגים, והיתה לי דחייה מזה. אמא שלי העיראקית היתה מכינה לי קובה, והייתי מוציא את הבשר ואוכל רק את הסולת, הירקות או הסלק. לימים זה החמיר, ואני מאוד סטרילי בדברים האלה.
חששתי שאחד מהבנים שלי ילך בכיוון הזה, ולשמחתי זה לא קרה. הנכדה שלי גם קצת דוחה בשר, והיום באיזשהו מקום, כמאמן שמבין בתזונה, אני בטוח שזה פגע בי כשחקן כי לא היו B12 וברזל. זה הפריע לי קצת בעוצמות. אשתי כבר התרגלה לכך שאין לה פרטנר לבשר ודגים, גם במסעדות. אני הכי אוהב לאכול פסטות, סלטים וגבינות. גם פה אני טיפה נזהר כי זה מאוד משמין".
רוני לוי נשוי לסימה ולהם שלושה ילדים: ליאור (בת 33), תמיר (29) ועומר (25). כיום הוא גם סבא לנכדות יהלי (5 וחצי) ואמלי (שנה וחצי). "אני סבא במשרה מלאה והכי קשור לנכדות. אשתי כמובן מובילה את זה. כל היום הן אצלנו, ובכל הזדמנות אני לוקח אותן לסיבוב בפארק או בים. לפחות פעם בשבוע יהלי ואמלי ישנות אצלנו. זה מרגש וכיף גדול. יש להן מיטה ולול, ובלילה הן עוברות לישון לידנו. כשאתה אבא צעיר ויש לך ילד בן 3-4 ואתה לא ישן בלילה, אז אתה בלחץ לפני אימון. כשאתה סבא זה לא נורא, כי יש לך יתרון, הרי בסוף הן חוזרות להורים שלהן".
במשפחה מספרים שמי שיראה אותך עם הנכדות לא יאמין לנו שזה רוני לוי. למאמן הפדנט והקשוח מהכדורגל קשה מאוד לסרב להן, בייחוד ליהלי.
"(צוחק), זה נכון. בינתיים כל הבקשות צנועות. אני הולך עם יהלי לים, אז היא מבקשת ממני לחפור לה בור, לבנות ארמון בחול, ואני עושה את זה באהבה. נהייתי קבלן בים. אני וסימה יוצאים לים וחוזרים כמו אחרי טירונות, אבל זה כיף גדול. משפחה עבורי היא ערך עליון, והנכדות האלה ממלאות אותי ועושות אותי אדם טוב יותר".
"הייתי מגזים"
כשרוני לוי מדבר על המשפחה יוצא ממנו משהו מתוך הבטן, אבל כאשר חוזרים לשוחח על כדורגל, הטונים משתנים. מי שסיקר אותו בתחילת דרכו זוכר מאמן קשוח בצורה יוצאת דופן, אבל עם השנים זה כבר אחרת.
למרות הכל, כוכבים שעברו תחתיו כשחקנים צעירים, דוגמת יניב קטן, בירם כיאל, ליאור רפאלוב ואחרים, מספרים על "המאמן הכי טוב שהיה לנו", כולם. "לשמוע משחקנים שעשו קריירות כאלה דברים כאלה, זה עושה לי צמרמורת", מודה לוי. "קשיחות? כשאתה חוזר לאחור 25 שנה אז הכל היה אחרת. הייתי בהשתלמויות אצל אלכס פרגוסון, קרלו אנצ'לוטי ואחרים.
"הכל היה הרבה יותר קשוח, משמעת, רצינות, בטח במדינה שלנו שבה יש קיצורי דרך. אם יש דבר שאני שונא, זה ששחקן שיוצא מפה לחו"ל אומר לי 'האימונים שם קשים'. כאילו פה אתה מעגל פינות ושם מוכן לקרוע את התחת. אז אני שמח שאחד כמו רפאלוב אומר 'אם עברתי את רוני לוי אז הגעתי לבלגיה מוכן'. או כשאני שומע שחקנים בני 24 שפרשו כי לא דרשו מהם, אז אצלי זה לא קורה. היום אני מרוכך יותר בדברים מסוימים, אבל הדרישות הן עדיין גבוהות ואני לא מוותר".
במה, למשל, אתה מרוכך?
"תשמע סיפור. עידן טל היה במכבי חיפה ההיא שהפסידה אליפות למכבי ת"א ב־2003. באותו הקיץ קיבלתי את הקבוצה ואני מקבל ממנו טלפון לפני האימון הראשון. הוא אומר לי: 'רוני שלום, זה עידן טל'. לא הבנתי, ממתי שחקן מתקשר למאמן? אמרתי לו: 'במה אפשר לעזור?', אז הוא אמר לי: 'הייתי בנבחרת עד לפני יומיים, אין לי פגרה. אני רוצה לנסוע לסופ"ש באילת או לחו"ל ובמקום לבוא ביום ראשון או שני, לבוא בשלישי'. אמרתי לו: 'תגיד לי, אתה רציני? במקום להגיד לי אחרי שאכלת קש והפסדת אליפות שאתה רוצה לבוא ראשון ולהחזיר את האליפות, אתה אומר לי דבר כזה?'
"היום אני נזכר וצוחק. עידן חבר שלי, הוא באמת היה מקצוען וכוכב, הכי טוב בעולם, וטעיתי. היום, למשל, גיא מלמד היה בנבחרת, נועם בן הרוש עם האולימפית, אז אמרתי מייד לגל אראל (עוזר המאמן; ל"נ), תעביר את המסר לשחקני הנבחרת שהם יכולים לבוא שבוע אחרי. יא אללה, אם עידן טל היה מולי עכשיו הייתי מחבק אותו".
היית הרבה יותר קשוח מאשר לכעוס על כך שרוצים לבוא יומיים אחרי לאימון פתיחה.
"אני מסכים, הייתי מגזים. היה לנו פעם משחק אימון ועשיתי ניסוי טקטי עם מיכאל זנדברג. הוא לא עשה את מה שביקשתי, פעם, פעמיים, בפעם השלישית שלחתי אותו הביתה. פעם שחקנים אמרו 'אם לא אעשה, הוא ישלח אותי הביתה'. אבל חשוב לי לציין שלא הייתי גיבור על חלשים, על שחקנים צעירים, גם עם הבוגרים יותר הגזמתי. הכל היה ממקום של מקצוענות, רצינות, לתת הכל, גם בשביל הקהל. כולם, אם זה אליניב ברדה ואם אריק בנדו שהפך לעוזר שלי, הם הבינו שבגיל 21 הם לא יודעים כלום.
"כשהם רואים את המאמן סופר־מקצוען, אז רפאלוב בגיל 27 הוא מקצוען־על ודואג שכל אלה לידו יהיו מקצוענים. כך גם יניב קטן, שהיה קפטן גדול. יש כאלה שרק בגיל 30 מתחילים להבין את זה, אז דאגתי להעביר את המסר לצעירים בגילי 17-18 שהם חייבים להיות סופר־מקצוענים, בלי לרמות, בלי קיצורי דרך, והם הבינו את זה. אחרת, אחד כמו רפאלוב לא היה מצליח כל כך בבלגיה בגיל צעיר. זה אולי היה אחד החוליים הכי גדולים בכדורגל הישראלי, היום אולי זה השתנה קצת".
"מחכים לרומי שתחזור"
עם האופי והמקצוענות, רוני לוי ינסה לשחזר העונה בהפועל חיפה נתונים יוצאי דופן במונחים שלה. שיא ניצחונות בליגה מאז שנת 2001 (18) וניצחונות כפולים מול יריבות, אחרי שעשה זאת בעונה שעברה מול הפועל ב"ש, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל ת"א, בני ריינה, מ.ס אשדוד והפועל חדרה.
הקבוצה שלו קינחה עם ניצחון בדרבי, אבל לוי זוכר גם את העובדה שהיא לא הצליחה לגבור אפילו פעם אחת על מכבי ת"א ועל בני סכנין. "הכל הלך לנו הפוך נגד סכנין, ננסה לשנות את זה", אומר המאמן, "זה היה חריג גם לי, וזה רק ממחיש את ההישג שלנו. מגיעה יותר ממילה טובה ליואב כץ ולכולם שעשו מאמץ כל השנה. כדי לחזור על זה, צריך להמשיך לתקן ולשפר. יש לנו יתרון קטן כי הבסיס ממשיך, אבל אם לא נמצא את החיזוק המתאים אז יהיה קשה".
עם הסגל הקיים, מה המטרות שהצבת העונה?
"המטרות תמיד גבוהות. תראה, קל להגיד מה המטרות, אבל אני רוצה לקיים. להגיד דברים בלי כיסוי לא יהיה נכון. זה יהיה קשה מאוד. מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש זה ברור שיהיו בפלייאוף העליון. בית"ר ירושלים ומכבי נתניה התחזקו מאוד ואחת מהן תתחרה גם על המקום השלישי. ככה כבר יש לך חמש קבוצות בפלייאוף העליון.
אז איפה מכבי פ"ת, בני ריינה ואחרות? בעונה שעברה היינו 15 נקודות מהמקום החמישי ו־19 מהשישי, כששתי הקבוצות האלה, בני ריינה ובני סכנין, עשו עונה גדולה. זה משמעותי. כאמור, יש חמש קבוצות שהן באנקר בפלייאוף העליון, ורק עוד אחת תשתחל לשם. אם יהיו לנו עוד 2 או 3 שחקנים איכותיים, אז אני באמת מאמין שזה אפשרי".
בשנה האחרונה התחברת לאיתן גונן, אביה של רומי שחטופה בעזה. הוא ליווה אתכם במשחקים והכנסת אותו לחדר ההלבשה. ספר על זה.
"איזה בן אדם מדהים, יש לי צמרמורת כשאני מדבר על זה. יש לי תקווה שהיא תחזור. כשאני מדבר עם איתן, באמת שאני לא יודע מה להגיד לו, ובסוף הוא זה שמחזק אותי. אני מאחל ומייחל שרומי תחזור כמה שיותר מהר".
כאן רוני עוצר לרגע. "הרגת אותי עכשיו", הוא נאנח, "זה עצוב כל הסיפור הזה, מה שהמדינה עוברת, איזה ימים קשים ואנחנו מתעסקים בספורט. אם יש לנו זכות לתת חיוך, נחת או בריחה מכל הצרות, זה טיפה מנחם. אגיד משהו על רומי - היא הביאה לנו מזל והיתה הקמע שלנו. ילדה מדהימה. מבחינתי היא ואיתן הם חלק מהפועל חיפה, עד שהיא תחזור ותהיה איתנו באצטדיון. מחכים לה".
