בן שהר יהיה בחודש הבא בן 35. למרות זאת, ועל אף שהקריירה שלו בירידה בשנים האחרונות, הוא לא חושב לרגע לפרוש מכדורגל, אלא מחפש במרץ את היעד הבא. בראיון ל"ישראל היום" מדבר החלוץ הוותיק על הכל – התקופה במכבי חיפה, האכזבה מברק בכר, האמא בתיה והתוכניות ליום שאחרי.
לפני שנתחיל, נראה לי שהשאלה הכי מתבקשת היא על הפועל תל אביב. אתה באמת הולך לסגור מעגל באדום?
"זה לא סוד שאני אוהב את הפועל. גדלתי שם, חונכתי שם. הפעם זה יושב לי ויש לי את הרצון להחזיר את הפועל למקום שהיא צריכה להיות בו. אנחנו בודקים גם אפשרויות בליגת העל".
אז אם תהיה הצעה על השולחן... ליגת העל או הפועל?
"אם תהיה הצעה מהפועל אני ממש לא פוסל".
בגילך ובכושר הנוכחי תצליח לדעתך לעזור להפועל להגיע ליעד שלה?
"אני מאמין בעצמי חד משמעית. אני בטוח שעכשיו יש לי מה לתרום".
בקיץ 2021 חתם שהר במכבי חיפה בתקווה לשחזר את הימים היפים שהיו לו יחד עם ברק בכר בהפועל באר שבע. במציאות העניינים לא הסתדרו שוב והחלוץ כמעט לא קיבל הזדמנויות בירוק, וגם סבל מפציעה טורדנית. השניים לא הסתירו את האכזבה ההדדית.
בוא ניגע ביחסים עם ברק בכר. מה קרה במכבי חיפה?
"אני לא מתחבא מהתשובה. בחיפה דברים השתבשו. דברים לא הלכו כמו שרציתי. ציפינו לדברים שונים זה מזה. לא הראיתי את היכולות שלי שם כי לא היתה לי את האפשרות. היתה לי פציעה והוא החליט ללכת עם חלוצים אחרים שהצליחו. ברגע שפחות שיחקתי קשה לי להאשים את עצמי".
אז אתה בעצם בתחושת פיספוס?
"חד משמעית. מכבי חיפה זה הפספוס הכי גדול בקריירה שלי".
איך היחסים שלך היום עם בכר? אתם מדברים?
"לא. דיברנו כשהיינו בחיפה, אמרתי לו מה אני חושב והוא לי. לא יצא לנו לדבר מאז אבל אנחנו לא ברוגז. אני לא שומר טינה, אבל אני מאוכזב. יכלתי להראות הרבה יותר אם היו נותנים לי".
בתיה סהר, אמו של בן, היא אחת הדמויות המפורסמות בכדורגל הישראלי. היא לעולם לא מסתירה את דעתה על שום דבר, במיוחד לא כשמדובר בבן שלה. לא פעם הדברים שלה גרמו לסערה גדולה סביב השחקן. גם היום, כשהוא בשלהי הקריירה, בן עומד ב-100% מאחורי אמו.
"אמא שלי זאת אמא שלי. אני אוהב אותה ומכבד", הוא אומר. "אני ילד גדול, תמיד אומר את דעתי. לתקשורת קל ללכת לאמא שלי ואני לא מאשים אותם או אותה. זה טרף קל. אמא שלי לא תמיד חושבת לפני שמדברת. תפקידה להגן על הבן שלה כמו לביאה. היא התבאסה מאוד מחיפה. היא לא ציפתה למה שקרה, וגם אני מרגיש פספוס אדיר. אבל זה מאחוריי. אני לומד להעריך כל רגע במגרש ושם בחיפה הבנתי את זה אפילו עוד יותר טוב. היו תקופות לא פשוטות, אבל הייתי חזק מנטלית. מתאמן, מגיע ראשון הולך אחרון. במיוחד לשחקן במעמדי שמגיע לסיטואציה כזאת זה לא פשוט, אבל שם אני רואה את ההצלחה שלי שלא נשברתי והייתי גב למלא שחקנים".
בדיעבד יש דברים שהיית עושה אחרת?
"לא הייתי עושה אחרת דברים, יכול להיות שהיו בחירות לא נכונות אבל אם הייתי חוזר אחורה הייתי עושה את אותן בחירות".
אתה לחוץ מזה שעדיין לא מצאת קבוצה?
"בכדורגל מגיל 30 אתה נתפס כמבוגר וזה דבר בעיניי שהוא לא טוב ולא נכון. קבוצות חייבות להבין שאי אפשר להסתמך על צעירים או זרים שמביאים על חשבון ישראלים. רוב הזרים שמגיעים לפה לא באמת משדרגים את הקבוצות. בכל קבוצה חייבים שחקנים מנוסים".
איך עובר עליך קיץ כזה?
"חובת ההוכחה תמיד עליי, על אחת כמה וכמה בגלל הגיל. זה נותן לי יותר דרייב להראות את היכולות שלי ולהתאמן כמו משוגע. היום כשחקן חופשי אני מתאמן יותר מכל שנה. החיים שלי זה כדורגל".
איך התחושה להיות שחקן חופשי?
"זה לא נעים אבל יש לי כמה שנים טובות לתת. מה שכן, לא אצא לכל הרפתקאה מבחינת קבוצות. אני חושב גם על הילדים. כמובן שהדברים תלויים בקבוצה שתציע לי ובמאמן שיהיה שם, אבל הילדים שלי הם חלק גדול מההחלטות".
אנחנו שומעים על הרבה כדורגלנים שמשקיעים באפיקים שוניפ ופותחים עסקים, אתה גם כבר חושב על היום שאחרי הכדורגל?
"זה טוב שהיום שחקנים חושבים איפה להשקיע את העסק. פעם זה לא היה ככה. אני משקיע בעיקר בנדל"ן".
אחרי שתחליט לסיים את התקופה כשחקן פעיל, תרצה להישאר בכדורגל?
"אלוהים גדול. אני מאמין שאהיה בכדורגל, אולי לפתוח אקדמיה, אולי להשתלב בתקשורת. לא יודע אם ארצה להיות מאמן, אבל Never say never".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו