רן בן שמעון, במשחקו הראשון והלא חלומי כמאמן נבחרת ישראל, מספר על הרגע בו הנבחרת קיבלה את החדשות הטובות מהארץ - חילוץ ארבעת החטופים: "היה אירוע מאד מרגש לנבחרת ישראל. קיבלנו את הידיעות בארוחת הצהריים שלפני המשחק. ראיתי שכמה השחקנים מאוד שמחו". עם זאת, הוא מבקש להתייחס בעיקר למשחק. על 22 הדקות הרעות בהן ההונגרים סגרו עניין עם 0:3 הוא אומר: "אני לא רוצה לקחת כלום מנבחרת הונגריה שהיא נבחרת מאוד איכותית. אני גם לא רוצה לעסוק בתירוצים וקודם כל שואל את עצמי איפה אני טעיתי. אבל היו דקות חלשות מאוד עם טעויות בסיסיות".
יובל נחמני, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת דברצן שנמצאת ביציע עם קומץ האוהדים הישראלים, קיבלה את הידיעה בספריה ולמרות תקופת הבחינות הקשה לא הצליחה להתרכז. "הייתי בדמעות כל היום", היא מספרת. הלימודים בחוץ לארץ הם לא בועה בתקופה כזו. למעשה עוד לפני אירועי 7 באוקטובר היא קיבלה התרעה מהנהלת האוניברסיטה על כך שגינתה סטודנטים פלשתינאים שהציבו שלטים פוליטיים באירוע סטודנטיאלי חברתי. למרות שהיא חייבת לציין שמצד המרצים קיבלה אמפתיה רבה - למשל כשבכתה ביום בו נקברה חברתה מאיה ביטון, מנרצחות המסיבה בנובה. "היא רצתה ללמוד הוראה", היא מספרת על חלומות שנגוזו.
גם לאוהדים אחרים החיים לא היו קלים בשנה הזו. עבדללה, סטודנט דרוזי מפקיעין, מספר על "חדשות 24/7 מהצפון במדיה החברתית". לעומר פסטרנק, אוהד מכבי חיפה שבאופן אירוני המלחמה הביאה אליו את קבוצתו, כמובן זה יום שמח. הוא היה יותר שמח אם הנבחרת היתה מזכירה את ההופעות היותר טובות של מכבי חיפה על אדמת הונגריה מול גנק ופיורנטינה. ולמרות הכל, עם חושים חדים של אוהד חוץ, הוא מנצל רגע של הפוגה בשירה ההונגרית להרים את הקומץ הישראלי לקריאות "אל אל ישראל" אחרי כמה דקות סבירות במחצית השנייה.
במשחק עצמו וסביבו, אין זכר לעוינות האנטי ישראלית ברחבי אירופה. גם כי זו הונגריה באופן כללי, וגם בזכות מסורת די ארוכה של קשרים עם ישראל - סטודנטים רבים לרפואה וגם חברת "טבע" שהיתה מנוף גדול לצמיחת העיר בעשורים האחרונים. נחמני מספרת שיש מתיחות עם קבוצה גדולה של סטודנטים איראנים וערבים בלימודים, אבל פה ושם גם שביב של אנושיות: "סטודנט לבנוני, דווקא מכפר שתצפתתי עליו כחיילת, בא אליי אחרי 7 באוקטובר ואמר לי כמה הוא מצטער על הטבח".