בימים אלה תחגוג נבחרת ישראל 25 שנים ל-0:5 על נבחרת אוסטריה, אחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הנבחרת של שלמה שרף הלהיבה והרעיפה שמחה גדולה על האוהדים לעיניי אצטדיון רמת גן מלא.
מי שהיה אחד השותפים המרכזיים לאותו ניצחון היה המגן השמאלי נג'ואן גרייב, שכבש את השער החמישי וחגג לפני פחות מחצי שנה יום הולדת 50. גרייב שיחק בתחילה כחלוץ והיה מלך שערי ליגה א', אבל ההסטה לעמדת המגן השמאלי הקפיצה את הקריירה שלו, בה הצליח להגיע לאסטון וילה.
בשנים האחרונות בחר גרייב להתנתק מאימון בוגרים ועושה את מלאכתו באימון מחלקות הנוער. "היום אני מנהל מקצועי של מחלוקת הנוער בבני ריינה" הוא מספר, "אחרי 12 שנים באחי נצרת, בחרתי לעזוב ונעניתי לפנייה של סעיד בסול שהביא אותי לקבוצה בכדי לבנות מחדש את המחלקה. בסול וריינה עשו דרך אדירה עם הקבוצה הבוגרת מליגה ג' לפלייאוף העליון של ליגת העל ובמקביל החל בבנייה מחדש של המחלקה. בסול הבין שמועדון בליגת העל חייב מחלקת נוער יציבה וכבר העונה הצלחנו להעלות את קבוצת הנוער לליגה הארצית, אבל יש עוד הרבה עבודה וצריך הרבה סובלנות".
למה בחרת בשלב זה לא לאמן בוגרים?
"אחרי שאימנתי בבוגרים של אחי נצרת קיבלתי החלטה שזה לא התחום שלי. ראיתי מה קורה עם מעמד המאמן בישראל כאשר אין מקצוענות ומפטרים מאמנים בצורה מהירה. באירופה כל מאמן מקבל צ'אנס במשך תקופה של שנה או שנתיים ופה אחרי כמה משחקים כבר שולחים הביתה. קח לדוגמה את יוסי אבוקסיס, שבעיניי מאמן נהדר, ותראה מה עשו לו במשך חצי עונה. אני מעדיף להשקיע ולתרום לגידול דור העתיד במחלקות הנוער ומאוד נהנה מזה".
שיחקת בהרבה מועדונים גדולים. איפה הכי נהנית?
"בכל מקום היה לו את החלק שלו. זה התחיל בתחילת הדרך בנצרת תחת עזמי נאסר ז"ל, שאז לקח אותי תחת חסותו כאשר עליתי לבוגרים. אני זוכר שישבתי עם המשפחה ואמרתי שאם לא אקבל הזדמנות בבוגרים אז אעזוב את הכדורגל ואלך ללימודים, ועזמי נאסר נתן לי את הצ'אנס. משם הגיעו הצעות ממכבי חיפה, מכבי פתח תקווה, כמובן שגם הפועל חיפה והאליפות וגם באסטון וילה, למרות שלא שיחקתי ועדיין מאוד נהניתי".
מה הרגע הגדול בקריירה שלך?
"בעיניי הרגע הכי גדול היה לשחק בנבחרת ישראל ולהיות בורג משמעותי בשנים 1998-99. זה נתן לי במה גדולה לקבוצות באירופה לעקוב אחריי ובסוף חתמתי בווילה. כמובן שגם האליפות היסטורית של הפועל חיפה הייתה רגע גדול מכל הבחינות ופרצתי שם בעיקר בזכות המעבר לעמדת המגן".
כעת סופרים 25 שנה לניצחון הגדול על אוסטריה. מי נבחרת טובה יותר, שלכם או של היום?
"בעיניי קשה להשוות בין דור אחד לאחר. מה שכן, בתקופה שלנו היו הרבה כוכבים ושחקנים מוכרים וכאשר אמיר שלח, טל בנין, אריק בנאדו, יוסי אבוקסיס, אלון מזרחי, אייל ברקוביץ' או חיים רביבו הלכו ברחוב, אז הרגשת שהם כוכבים. היום זה בעיקר ערן זהבי".
שיחקת במכבי חיפה ואתה מכיר את המערכת. היית מציע לדיא סבע לחזור לכרמל?
"בעיניי דיא לא עשה טעות וגם לא אשתו. אני לא חושב שצריך להפריד בין גזע של תינוק שנפגע וכולם צריכים לחיות בשלום. יכול להיות שהיה צריך להסביר את זה מעט יותר, אבל החזרה שלו לחיפה צריכה להיות בזכות העובדה שהוא שחקן נהדר וחיפה קבוצה מצוינת ואחד צריך את השני".
אתה מרגיש פספוס בקריירה?
"אני חושב שזה במעבר לאסטון וילה. הגעתי לשם לא מוכן מבחינה מנטלית והייתי צריך להכין את עצמי, אבל זה לא קרה וזה פגע בי מקצועית ולא שיחקתי".
מי המאמן שהכי השפיע עלייך?
"האמת כולם. זה מתחיל מעזמי נאסר ז"ל וגם אלי גוטמן, גיורא שפיגל ושלמה שרף".
מי השחקן הגדול ששיחקת איתו ומולו?
"שיחקתי עם הרבה שחקנים גדולים וקשה לי להצביע על אחד ספציפי, ושיחקתי מול שחקנים ענקיים כמו ראול עם נבחרת ספרד וגבריאל בטיסטוטה בנבחרת ארגנטינה במשחק המפורסם בטדי".
יש לך חלום ספורטיבי? "אני בן 50 וכבר אין לי יותר מדי חלומות, אבל אני בהחלט אשמח ששחקנים שאני מגדל במחלקה יגיעו לרמות הגבוהות כמו נואף בזיע, מוחמד חטיב שמשחק כיום בריינה והמגן מוחמד יאסין, שחתם לאחרונה בעירוני קריית שמונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו