מאור לוי בראיון: "מכבי חיפה? אני רוצה להמשיך להתקדם ולא ללכת אחורה"

מי שהסתכל על מאור לוי אחרי השער שכבש מוחמד הינדי בגמר הגביע בין מכבי פתח תקווה להפועל באר שבע, יכול היה לראות אותו בוכה. המשחק חודש, אך לקשר בן ה־23 עדיין זלגו דמעות. הגוף הניע אותו על אוטומט - אולי זה האדרנלין, אבל היתה בו התפרצות רגשות גדולה, ובבוקר שאחרי המשחק, עם מדליה על הצוואר ועוד תואר בארון, הוא התפנה לראיון מיוחד כדי להסביר.

"לקח לי שלוש דקות להבין מה אני עושה, רק בכיתי", הוא נזכר, "אתה חושב על כל העבודה שעשית בשביל להגיע לרגע הזה. חשבתי על המשפחה, על סבא שלי אריה ז"ל, שהוא מאוד יקר לי וגרם לי לאהוב כדורגל. הוא ליווה אותי בכל משחק בילדות, מהתקופה שלי כילד בעירוני נשר, דרך מכבי חיפה, עד הקבוצה הבוגרת. הוא היה מגיע לכל אימון, גם בנוער. הוא נפטר לפני שנתיים, בחודש יולי, ומאז כל מה שאני אשיג בקריירה יוקדש לו, כי הכל בזכותו ולמענו. אני יודע שגם אבא שלי גאה בזה מאוד. אז הזכייה הזו עבורם.

"היה משחק מטורף", לוי משחזר, "בהתחלה לא היה כדורגל - הרבה מלחמה, קרבות ותאקלים. ידענו שזה מה שיהיה. בדקה ה־74 מיגל ויטור נפצע וידעתי שניקח. אנחנו עוד לא מעכלים. ההנהלה כן, כי הם יודעים כמה זמן מחכים לזה. בחודשים האחרונים רק על זה דיברו. זו היתה המטרה, והרבה אוהדים הגיעו לאימון כדי לעודד אותנו שזה יקרה".

מכבי פ"ת לא נחשבת לקבוצה עם קהל ואתה מספר על אוהדים שהגיעו לאימון, מה היה מיוחד בזה?

"הגיעו עשרה אוהדים שנשארו בחיים מהגביע שבו הם זכו לפני 72 שנה. האוהדים הלכו וחיפשו את אלה שראו את הגביע הקודם, וזו היתה חוויה לא רגילה שדרבנה אותנו. הגיע אוהד הקבוצה, איש מבוגר, ואמר לנו: 'חיפשנו וחיפשנו, מצאנו רק עשרה אנשים חיים שזכו לראות את הגביע הקודם'. הם אמרו שהם מאמינים שאנחנו אלה שייזכרו עוד הרבה שנים עם הגביע הזה. לשמחתי הם זכו לראות עוד הנפה".

עם כל הכבוד, האיש הכי מאושר היה אבי לוזון. אולי תסביר פעם אחת את הקשר איתו ומה הוא חווה בלילה של הזכייה?

"הרגעים איתו זה כל העונה. היה רגע אחד מצחיק, עליתי לקחת את המדליה אז הוא אמר לי 'לא היו לך ביצים לקחת את הפנדל'", הוא צוחק, "אבל ברצינות, המועדון הזה הוא כל החיים שלו. היה המשחק מול מכבי יפו, לא אשכח איך הוא נכנס לחדר ההלבשה ואמר לנו 'זה כל החיים שלי המועדון הזה, כל הכסף שלי מושקע כאן'. יש לו תשוקה יוצאת דופן, אין דברים כאלה. אחרי משחקים הוא נראה כאילו הוא שיחק, וזה מחלחל. השחקנים בסוף נלחמים גם ובעיקר בשבילו. האופי הזה בנה אותנו, כל מה שאבי לוזון מייצג עובר הלאה ונכנס גם לחדר ההלבשה ולמגרש".

איך היה לעבור מבני לם, שגידל והביא אותך למכבי פ"ת, לרן קוז'וך? מה גם שבהתחלה לא שיחקת.

"אני והוא (רן קוז'וך, ל.נ) התחלנו ברגל שמאל. פחדתי על המקום שלי, כי היה בני לם שמאוד אהב אותי, אימן אותי בנוער והביא אותי, אז קצת איבדתי את הביטחון. לפני המשחק מול אשדוד, כשהפסדנו בדקה ה־90, היתה לנו שיחה ורן סיפר לי כמה הוא מאמין בי. הוא לא ידע אם לפתוח איתי ואמרתי לו 'מה שתחליט, אנחנו יחד' ומשם יצאנו לרצף של משחקים בלי הפסד, והקשר הזה נבנה לאט לאט.

"רן שיפר אותי ברמות שקשה לי להסביר. הקצבים שלי עלו, כמות הספרינטים, הלחץ שאני עושה. הוא שיפר אותי מנטלית, איך לבוא לכל משחק ואימון ולשלוט במה שקורה, לא לתת לדברים לגרור אותי. רן אמר לי שזה ההבדל בין שחקן טוב לשחקן מצוין, והיום אני רואה כמה זה נכון".

"איך אפשר להאמין לזה?"

את היום שאחרי הזכייה בגביע המדינה העביר מאור לוי בבית הוריו ביקנעם. קפה משפחתי, ארוחת בוקר, אחרי שכל הלילה חגגו יחד בתל אביב עם שאר שחקני מכבי פ"ת. גילוי נאות: מאור הוא בנו של תומר לוי, קולגה וחבר מערוץ הספורט, וההיכרות עם היותו שחקן היתה לפני הרבה שנים, עוד כשהחל כילד בעירוני נשר וממנה עבר למכבי חיפה.

ההיכרות המוקדמת היא אולי זו שמאפשרת ללוי להיפתח ולהוציא את הרגשות החוצה, כי אמנם מדובר בשחקן צעיר בן 23, אבל כרגע יש לו ברזומה שלוש אליפויות עם מכבי חיפה, תואר אלוף האלופים עם הירוקים, גביע המדינה עם מכבי פ"ת ועליית ליגה.

כשעלה לבוגרים במכבי חיפה, שייכו את ההתקדמות לקשר עם אביו, אבל מהר מאוד הובן אחרת. "ההצלחה הזאת, זה מה שאבא שלי רצה כל הזמן", מספר לוי, "אבא מתרגש שלאט־לאט מחמיאים לו עלי ולא מדברים עליו. זה בסוף מה שהמשפחה שלי רצתה. להיות גאים בי. אני מאושר להצליח להסב להם גאווה. הדרך שעברנו יחד היא משהו מדהים. רק הם יודעים מה עברתי, ברגעים הקשים והטובים".

אתה חוזר אוטומטית למכבי חיפה, שם יש לך חוזה לעוד עונה, מה הכיוון?

"אני רוצה להמשיך להתקדם ולא ללכת אחורה. נצטרך לשבת עם מכבי חיפה, עם ברק בכר, ולראות מה נכון ולקבל את ההחלטה הכי טובה לכולם. מה שחשוב לי זה להיות שחקן משמעותי. בפעם הקודמת שלי במכבי חיפה התקדמתי ואז נתקעתי. עכשיו שוב התקדמתי, אז אני רוצה לשחק, להיות משמעותי. השנה טעמתי מזה והוכחתי לעצמי שאני יכול. תמיד ידעתי שאני מסוגל, אבל בשביל ליישם צריך לשחק. נתנו לי את כל זה במכבי פ"ת ואני שמח שהחזרתי להם".

כשאתה אומר "נתקעתי" זה בעיקר חצי העונה שבו מיעטת לשחק ויצאת להשאלה במכבי פ"ת. מה גרם לזה, לדעתך?

"לא שיחקתי מספיק, אבל כששיחקתי לא הייתי מספיק טוב, צריך לשים את הדברים על השולחן. אני יודע שלא הוכחתי את עצמי בעונה השלישית. אז יצאתי, באותה עונה היה המוות של סבא שלי, אז הכל היה קשה. אחר כך יצאתי למכבי פ"ת ושינוי האווירה עשה לי טוב. זה משהו שהייתי צריך לעבור בתור שחקן משמעותי בליגת העל. הייתי צריך לרדת לליגה הלאומית, לחוות עוד דברים, ולכן אני לא מתחרט על כלום, להפך. אני הרבה יותר מוכן עכשיו".

אתה חושב שתוכל לשחזר את מה שעשית במכבי פ"ת גם במכבי חיפה?

"אני מאמין בעצמי ויודע שאני יכול להביא את זה בכל מקום. זה תלוי בדקות שאקבל ובגב מהמערכת. עובדה שהיו מחמוד ג'אבר ומוחמד אבו פאני שחזרו מהשאלות והצליחו, אז אם אתה שחקן מספיק טוב - בסוף ירצו אותך. זה משהו שנצטרך לחשוב עליו".

האמנת שלפני גיל 24 תהיה כבר עם שלוש אליפויות, גביע, שלבי בתים באירופה ועוד כמה תארים?

"לא, אבל איך אפשר להאמין לדבר כזה? בעונה שעליתי לבוגרים אפילו לא ידעתי אם אשחק, אז אתה אומר לי שלוש אליפויות, גביע, אלוף האלופים, אירופה. זה מדהים וזה כיף, אבל הכי חשוב שזה לא ייגמר בזה, לשאוף כל הזמן לזכות בעוד תארים".

עם שלוש אליפויות וגביע לפני גיל 24, עוד נותרו חלומות?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"החלום הוא קודם כל לקחת אליפות בארץ כשחקן משמעותי, זה משהו שעוד לא חוויתי, בא לי לחוות את זה. להפוך לשחקן משמעותי בנבחרת, זה הכי גדול, ובהמשך לנסות לצאת לאירופה".