אימו של ליאור אסולין בראיון מצמרר: "הזמן לא מרפא"

ביום ראשון השבוע מדינת ישראל ציינה חצי שנה לטבח 7 באוקטובר, לשבת השחורה ששינתה את החיים של מאות אלפי אנשים, ושתוצאותיה מורגשות עד היום, כשיותר מ־130 חטופים עדיין נמצאים בעזה.

בין המשפחות השכולות שמתמודדות עם האובדן הגדול, נמצאת גם משפחתו של כדורגלן העבר ליאור אסולין, שנרצח במסיבת "נובה" בקיבוץ רעים. בראיון מיוחד מספרת אמו, מימי, על האובדן הגדול ועל הקשר שהיה לה עם בנה, על הקריירה שלא תמיד הלכה כפי שרצה, על הבוקר שבו איבד את חייו ועל האופי המיוחד שלו.

"זה מאוד קשה, איבדתי את היהלום שלי", מימי מספרת. "יש לי המון נפילות, אני הולכת הרבה לבית העלמין. בחודשים האחרונים, אחרי שגר אצלי תקופה ארוכה, ליאור עבר לעבוד ולגור בחווה לטיפול בסוסים של חבר טוב שלו, ועדיין הוא התקשר אלי כל לילה, השמיע לי שירים, נמצא שם תמיד כשהייתי צריכה אותו.

"האובדן גדול מאוד, אני לא באמת מעכלת עד עכשיו מה קרה. אני יכולה לקום בבוקר להתפלל ולבכות, ואני בוכה גם בערב. הזמן לא מרפא, ואנחנו עוד לפני חג הפסח ויום הזיכרון. בכל פעם שמתקרבת השבת - קשה לי".

אסולין הגיע למסיבה ברעים כדי לחגוג יום הולדת 43. הוא אמנם כבר עשה זאת עם חברים כמה ימים לפני כן, אבל הם הציעו לו ממש ברגע האחרון להצטרף אליהם לנסיעה לדרום.

"הוא לא היה הולך יותר מדי למסיבות טבע", אומרת האם. "אבל בלי קשר, הוא אהב את החיים, לרקוד, לצחוק.
"הבית שלנו כל הזמן היה מלא. הלוואי שהמרפסת הזו שאנחנו יושבים בה היתה יכולה לדבר. היית מבין איזה כיף הוא והחברים שלו היו עושים פה. גם כשליאור לא גר איתי, הוא בא איתם אלי".

"היה ברשימת הניצולים"
"לא ידענו כלום", מספרת מימי על מסיבת הדמים. "ביום שישי, לפני שהתחיל כל הבלגן, אמרו לו 'בוא למסיבה'. לפני זה התקשרנו להגיד לו מזל טוב, ואמרתי לו 'כולם פה ביום שישי, תבוא לקידוש'. הוא אמר שהוא רוצה לראות חברים.

"אני שומרת שבת, וגם הבן הגדול שלי. כשהתחילו האזעקות רצנו לממ"ד, וחבר של ליאור התקשר ושאל אותי אם הוא במסיבה. לא הבנתי על מה מדובר, שאלתי 'איזו מסיבה יש בשעה כזאת?'

"התקשרתי למנכ"לית של מלון הרברט סמואל בהרצליה, שגם שם ליאור עבד. היא אמרה לי שתחזור אלי, כי היא לא ידעה מה להגיד לי, ואז התקשרה לבת שלי שתבוא לקחת אותי מהבית. לאט־לאט התברר שהוא היה שם.

"ניסינו לתפוס אותו במשך שעות. הוא היה בתוך רשימה של ניצולים למרות שאף אחד לא שמע ממנו, ואז התחלנו להבין. ליאור נרצח כי הוא היה חבר נאמן. היו איתם בנות שהוא לא רצה לנטוש. סיפרו לי אנשים שאמרו לו לעלות לרכבים ולברוח, אבל הוא לא רצה לנטוש את האנשים שהוא מכיר".

את ההודעה שליאור נרצח שמעו בני המשפחה מאנשים שהיו במסיבה, ולא מגורם רשמי. הימים שלאחר מכן היו קשים עוד יותר מההודעה עצמה. גופתו של ליאור היתה מוחזקת בבסיס שורה של הרבנות הצבאית, לצד גופותיהם של עוד מאות אנשים שנטבחו, והפרוצדורה לשחרר את גופתו ולזהות אותו היתה קשה מנשוא.

"הלכנו במוצ"ש ללהב 433 כדי לתת דגימה שתעזור בזיהוי. היה הרבה מאוד בלגן, ולא ידעו לתת תשובות איפה הוא בדיוק בשל מספר האנשים שנרצחו. הילדים שלי ישנו שם במשך חמישה ימים, חיכו כדי שהם יוכלו לזהות את ליאור. אני הגעתי לשם פעם אחת והתעלפתי, ומאז לא חזרתי שוב.

"הכל נגמר כשקצינה אחת עברה משאית־משאית כדי לחפש אותו, ואז, כשהיא זיהתה אותו, היא נתנה לילדים שלי לזהות ושחררו את הגופה כדי שיהיה אפשר לקבור אותו".

"גם הסוהרים אהבו אותו"
ליאור היה הילד השלישי מתוך ארבעה של מימי ואבי אסולין. מגיל צעיר הצטיין בקבוצת הנוער של מכבי הרצליה, עד שהגיע לבוגרים והצליח גם שם, כמלך השערים. הוריו ואחיו ליוו אותו לכל משחק בקריירה.

במהלך הראיון מימי נזכרת בהרבה רגעים מימיו על כר הדשא. בין היתר, הוא שיחק במהלך הקריירה שלו בהפועל ת"א, בבית"ר ירושלים, בבני יהודה ובבני סכנין, שעימה גם זכה בגביע המדינה בעונת 2003/2004, אבל למרות כישרונו הגדול - ליאור לא הצליח להפיק מעצמו את המקסימום.
לטענת אמו, זה לא משהו שהעיק עליו. "ליאור אמר תודה על מה שיש. הוא עבר הרבה משברים גם מחוץ למגרש - עם הנישואים, לדוגמה - אז הוא היה מקבל את הדברים בפרופורציה, ואמר שאלה החיים. הוא ניסה לעשות את מה שהוא יכול.

"הדביקו לו תדמית של שחקן לא רציני, אבל זה לא היה נכון. אלי אוחנה אמר שהוא היה עושה הרבה צחוקים באימונים, אבל עולה למגרש ונותן את כולו. גם אייל לחמן אמר שהוא היה מוכן לצאת איתו לכל מלחמה. בסוף ליאור עבר רגעים שאנשים חולמים עליהם. הוא זכה בגביע, העלה את בני יהודה ואת מכבי הרצליה ליגה, ושיחק בבית"ר, שזה משהו מרגש עבור כל שחקן".

רגע קשה במיוחד עבור מימי קרה ב־9 באפריל 2018, כשבנה נעצר בחשד לסחר בסמים. לפי החשד, ליאור מכר קנאביס באמצעות רשת טלגראס, דרך טלגרם. ב־14 בינואר 2021 הוא הורשע בגין עבירות אלו ונידון ל־19 חודשי מאסר, לאחר שהודה ב־30 מקרים של סחר בסמים. הוא החל לרצות את עונשו ב־8 בדצמבר, ובאוגוסט 2022 שוחרר לאחר כשמונה חודשים בלבד, בזכות "התנהגות טובה".

"זה מאוד כאב לי, אבל ידעתי שזו נפילה חד־פעמית", אומרת מימי. "ליאור מאוד התבייש במה שהוא עשה. הוא ביקש סליחה, הצטער, אבל ברור שהכניסו אותו לכלא כי הוא היה מפורסם. אנשים לא מוכרים שעשו את אותו הדבר קיבלו רק עבודות שירות. אפילו בכלא האנשים אהבו אותו. הסוהרים לא רצו שהוא ישתחרר, ואמרו לי 'תשאירי אותו פה, הוא עושה לנו טוב'".

"שיחזירו את החטופים"
חצי שנה אחרי הטבח המזעזע, בעולם הכדורגל לא שוכחים את ליאור ז"ל - וגם לא את מימי: "הרבה מאוד אנשים דיברו איתי. מכל הקבוצות הרימו טלפון, שלחו לפה אנשים לבקר.

"היתה אזכרה לבעלי לא מזמן, והבית היה מלא. הוציאו ספרי קודש לזכרו, כיפות, יינות עם הדיוקן שלו. הגיעו לפה אנשים כמו אבי נמני וגיא לוזון. עומר אצילי היה חבר מאוד טוב של ליאור, ולפני כמה שבועות, כשהוא הגיע מאיחוד האמירויות לביקור - הוא אפילו לא הלך הביתה. הוא נחת, הגיע לפה והלך איתי לבית העלמין. אפילו מסכנין התקשרו אלי ונתנו כבוד, וגם עשו משחק לזכרו".

לסיום, יש לך מסר שתרצי להעביר? יש בך כעס?
"אני רוצה שכבר תיגמר המלחמה הזו, שאלוהים ישמור על החיילים ושיחזירו את החטופים. כבר איבדתי את הנשמה שלי. אין לי כוחות להתמודד עם מה שאני רואה. אין לי אנרגיות לכעוס על אף אחד. אנשים אומרים 'שביבי ילך, שביבי ילך' ואז אני חושבת לעצמי בפחד: אם הוא ילך - מי יחזיר את החטופים? מי מבטיח שאלה שיבואו במקומו יטפלו בזה?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אותי כבר לא מעניין מי יהיה בממשלה. נגיד שכל 120 חברי הכנסת ילכו וכל ראשי הצבא יתפטרו - זה יחזיר לי את הילד שלי? זה יחזיר את המתים שהלכו? לא. אני רק יכולה לבקש שעם ישראל יהיה מאוחד. את המכה שלנו כבר חטפנו".