היום זה קורה, בפעם הראשונה בהיסטוריה יהיו לישראל שתי נציגות בשלב הנוקאאוט באירופה, מכבי תל אביב ומכבי חיפה. אני מקווה שמכבי תל אביב תנצח את אולימפיאקוס ואני מקווה שמכבי חיפה תפסיד לפיורנטינה. כן, אני מקווה שמכבי חיפה תפסיד.
האם אני פחות פטריוט מינון מגל? האם אני ידידו של עופר כסיף? לא ולא. האם אני לא ציוני? דווקא כן, אני אפילו חוזר ביום ראשון למילואים, צו 8, ארבעים יום בגזרת עזה. מה אני כן? אוהד מכבי תל אביב.
בקבוצות אוהדים ברשתות החברתיות יש ויכוח נוקב וארוך שנים, האם אנחנו בעד או נגד הקבוצה השנואה כשהיא משחקת באירופה. הרבה אוהדים בעד הקבוצה הישראלית היריבה מבית. הם טוענים ש"אירופה זה אירופה וישראל זה ישראל", זה נשמע ציטוט של אלון מזרחי אבל יש בזה קצת היגיון.
ישנו כמובן השיקול של טובת הקבוצה שלך, אם הקבוצה היריבה תצבור נקודות באירופה אתה מוסיף נקודות דירוג גם לקבוצה שלך, מי יודע, אולי אפילו נקבל שתי נציגות לליגת האלופות. ישנן הטענות האינטרסנטיות: "זה טוב לנו, הם יתעייפו לליגה", יש את חוזי השחורות, "הם יקבלו תבוסה ויאבדו ביטחון גם בליגה", ויש את המרושעים, "אולי יפצעו להם שחקנים".
גם הגאווה הלאומית שלנו עומדת למבחן: "הם מייצגים את ישראל", "כל אירופה תדבר עלינו", לא הם לא. כמה מכם יודעים מה שאר המשחקים בשמינית גמר הקורנפרנס ליג? ואם מחר סרבט תנצח את ויקטוריה פלזן כמה מכם ידברו על זה? וגם אם כן, כמה מאתנו יודעים בכלל לאיזו ליגה שייכת סרבט? שנוכל להלל את הכדורגל שלהם. בדקתי... שוויץ.
בואו, זה לא עכשיו האירוויזיון, או גמר ליגת האלופות, שמינית ליגת הקונפרנס. ויש את אלה שמקשים: "אבל הם שגרירים", אולי במובן של אלה עם הגרר שאתה מחכה להם ארבע שעות בגשם על איילון. יש את האוהדים עם התירוץ של, "דווקא עכשיו בזמן מלחמה, כשכולם נגדנו". נו ואם ננצח אותם ונדיח אותם מאירופה הם יהיו בעדנו? להפך, רק נצבור עוד אויבים. אני מזכיר לכם שמדובר בספורט, לא בבית הדין הבינלאומי בהאג. שם כולנו מאוחדים מאחורי ישראל.
אז אני רוצה שמכבי חיפה תפסיד לפיורנטינה, כי אני לא אוהב אותם. הם הרסו לי את הילדות עם הניצחונות שלהם והאליפויות, את כל הפעמים שאני צריך לראות את החברים שלי, אוהדי חיפה, ניסים, דרור, בן ארי וכל החארות האלה, שאני אוהב אותם, אבל כשהם לוקחים אליפות ואנחנו מפסידים הם לא מרחמים עליי.
כי זה מה שכיף בכדורגל: לאהוב ולשנוא. בכדורגל מותר לשנוא, זה חלק מהמשחק. אני מודה שכשהייתי צעיר בהרבה ומכבי תל אביב בכדורסל היתה "הקבוצה של המדינה", ובאמת כולם אהבו ואהדו אותה. היו כמה אוהדי הפועל שרצו שהם יפסידו באירופה, ולא הבנתי למה, הם נראו לי הזויים, עוכרי ישראל.
"איך אתם נגד מכבי באירופה?" אתם יודעים למה לא הבנתי? כי מכבי שלי הייתה לוקחת אליפות כל שנה, כשאתה מנצח ושולט אתה לא מבין מה זה להפסיד שוב ושוב ליריבה שלך. כשאתה בצד הלא נכון אתה מפתח שנאה, כעס ומרמור שמי שמנצח לא יכול להבין.
בגלל זה כשקבוצות כמו נתניה, בית"ר ופתח תקווה משחקות באירופה אני תמיד בעדם, אין בעיות איתם. הם נחמדים סך הכל. אבל את חיפה אני שונא.
אז למה אני רוצה שמכבי חיפה תפסיד? כי אני אוהד מכבי תל אביב. ואני מבין שאם חיפה תצליח באירופה, היא תרוויח הרבה כסף, כסף מביא לך אפשרות להביא שחקנים טובים. הצלחה באירופה תגרום לשחקנים לרצות להגיע אליהם, ישראלים וזרים. ובגדול הם יהיו קבוצה יותר טובה מהקבוצה שלי. וזה לא מתאים לי.
אז היום אני בעד פיורנטינה האיטלקית מול חיפה הישראלית, אבל אני לא נגד מדינת ישראל. ואני יכול גם להגיד לכם בסוד, שאם חיפה ינצחו ויעלו שלב, בסתר ליבי אני אשמח, בעיקר בשביל האוהדים של מכבי חיפה. החברים שלי, ניסים, דרור, בן ארי וכל החארות האלה, וגם בשביל שאר אוהדי חיפה, כי אני אוהב את השמחה שכדורגל יכול להביא לאנשים, במיוחד בימים אלה, ואוהדי חיפה הם אחלה אנשים סה"כ, למרות שהם אוהדי חיפה.
