מכבי חיפה עברה העונה מהפך מקצועי. זה לא רק המהפך בצוות המקצועי, אלא בעיקר השינוי שנעשה בסגל, שאיבד כמעט את כל העוגנים שהעלו אותו לשלב הבתים של ליגת האלופות רק לפני שנה וחצי.
ג'וש כהן, בוגדן פלאניץ', נטע לביא, מוחמד אבו פאני, דולב חזיזה (נוכח־נפקד בגלל הפציעה), עומר אצילי, סאן מנחם, עופרי ארד, מאוויס צ'יבוטה, ניקיטה רוקאביצה, ולאחרונה גם צ'ארון שרי ודיא סבע, כבר לא שייכים למועדון. זה הציב אתגר עצום בפני גל אלברמן ומסאי דגו, שהיו צריכים לבנות קבוצה מחדש פעמיים בחצי שנה (בקיץ ובינואר), ותוך כדי להדביק את פתיחת העונה הכמעט מושלמת של מכבי ת"א ובמקביל לשמר את העונה האירופית.
אוהדי מכבי חיפה במשחק מול גנט
שניים מהמהלכים החשובים ביותר של אלברמן בחלון החורף היו דווקא בשוק הישראלי הלא פשוט, כשהצליח להחזיר לארץ שני לגיונרים איכותיים, שכל אחד מהם עונה על צורך אחר בסגל. שניהם השתלבו בקבוצה בצורה מאוד מהירה, הרבה מכך בזכות דגו.
כשמכבי חיפה הודיעה שהקפטן והמנהיג שלה בארבע וחצי השנים האחרונות, צ'ארון שרי, יושאל בגלל עניינים אישיים, זה הרגיש כמכה אחת יותר מדי. מי שהובא בדיוק למשבצת הזאת היה גדי קינדה, שחקן מצוין עם יכולות נהדרות, אבל גם אחד שמעולם לא הוביל קבוצה לתארים והגיע למועדון בלחץ משחקים, אחרי פגרת סיום עונה וכמעט ללא הכנה. וכאילו זה לא הספיק, במשחק הפתיחה מול מכבי ת"א הוא טעה כמעט בכל פעולה שביצע, מה שרק העצים את תחושת הגעגוע לשרי והחשש מהבור שייווצר בעמדה.
אבל דגו לא נבהל. הוא הצליח לשלב את קינדה בדיוק בעמדה הנכונה מבחינתו, ליד רפאלוב ולפני סונדגרן. בדרבי החיפאי קינדה רקד על המגרש במחצית הראשונה, ולרגע אנשים שכחו את השחקן שהוא נכנס לנעליו הענקיות. דגו עדיין יצטרך למצוא את האיזונים הנכונים בקישור כדי למקסם את החיבור בין קינדה לרפאלוב ולהחליט מתי לשחק עם שניהם כקשרי 50/50 ומתי לשחק עם אחד מהם בעמדה 10 כשמאחוריו שני קשרים אחוריים (אולי היום מול גנט בקונפרנס ליג, במשחק שהירוקים חייבים אמצע חזק), אבל התוספת של קינדה בהחלט נראית כמשהו שחיפה יכולה לבנות עליו גם לשנים הבאות.
הרכש המשמעותי השני הוא של קני סייף. עוד שחקן שעבר הרבה מועדונים, אבל מעולם לא שיחק באחת מהקבוצות הגדולות בישראל (כן עשה את זה בבלגיה, באנדרלכט ובגנט). סייף שחקן איכותי ומגוון, שמאפשר למאמן להשתמש בו בכמה עמדות, אבל העמדה שבה מפיקים ממנו את המרב היא כמגן כנף שמאלי בשלושה בלמים.
בניגוד לקינדה, סייף הגיע בכושר סביר, אבל בעמדה שלו שיחק אחד מהשחקנים היציבים והטובים באלופה, פייר קורנו. סייף הגיע למעשה כסוג של גיבוי לקורנו, פוזיציה שלא היתה קיימת בקבוצה מאז הפציעות של סאן מנחם ודולב חזיזה. בגלל/בזכות הפציעה של קורנו, סייף נכנס לעניינים מהר מאוד, פתח כבר שישה משחקים בהרכב והצליח להשכיח את החוסר של הצרפתי.
סייף עדיין לא מייצר מספרים בהתקפה, אבל מפתיע לטובה ביכולות ההגנתיות ושיתוף הפעולה שלו עם שון גולדברג מצוין. כשקורנו יחזור, דגו יוכל לשלב את שניהם בכנף שמאל, גם במערך של ארבעה שחקני הגנה וגם במערך התקפי כשקורנו מתופקד כבלם שמאל.
סייף וקינדה יהיו שניים מהשחקנים החשובים היום במערך במשחק החשוב בבלגיה. הירוקים מגיעים למשחק עם יתרון של שער, אבל גם אחרי מחצית שנייה מאכזבת בדרבי, שהראתה כמה הקבוצה עייפה ועמוסה.
דגו, שפתח במשחק הראשון בהרכב מאולתר ועדיין ניצח, לא יכול להמר על המשחק שממנו אין דרך חזרה, מה שאמור לגרום לו לפתוח בהרכב החזק ביותר שעומד לרשותו. סייף וקינדה, יחד עם פיירו, רפאלוב וחלאיילי, יהיו אלו שיצטרכו לתת את הערך המוסף בהתקפה ולספק את השער בדרך לשמינית הגמר ונציגה ישראלית נוספת במוקדמות ליגת האלופות.
אם זה יקרה, זו תהיה הוכחה נוספת לניהול המקצועי האיכותי שהביא את מכבי חיפה לגבור על הטלטלות ועל השינויים הגדולים, ועדיין להישאר קבוצה חזקה והישגית.
