מכבי חיפה עברה קיץ מורכב ומאתגר, מה שהעמיד בפני המנהל המקצועי גל אלברמן דילמות לא פשוטות. העזיבה של ברק בכר והצוות שלו, מימוש סעיף השחרור של שחקן העונה וספק השערים המרכזי של הקבוצה עומר אצילי, והעזיבה של שחקנים מרכזיים בדמותם של מוחמד אבו פאני וג'וש כהן, החלישו משמעותית את הסגל בכרמל, ואלברמן נאלץ לבנות מחדש תוך כדי ניסיון לחזור לשלב הבתים בליגת האלופות.
לורנצו שימיץ' חתם במכבי חיפה | מכבי חיפה, האתר הרשמי
לתפקיד המאמן אלברמן בחר במסאי דגו, שהיה מאמן הנוער של המועדון, ובנה סביבו כוורת מקצועית חסרת ניסיון משמעותי בליגת העל, אולי כדי שדגו לא ירגיש מאוים ויעבוד בחופשיות, אבל זה יכול גם להיות בעייתי בשעת משבר. אף שהסגל שעמד לרשותו לא היה מושלם, דגו הצליח בצורה יפה במוקדמות ליגת האלופות, ובסופו של דבר הגיע לשלב הפלייאוף והפסיד לקבוצה חזקה יותר.
אבל ההצלחה הזו באירופה, שלדגו יש מניות רבות בה, הגיעה גם מכוח האינרציה ומהגרלה סבירה פלוס, שאולי גרמה לבלבול מסוים אצל הצוות המקצועי שהרגיש כי מה שיש מספיק, וזאת אף שלא הגיעו תחליפים ראויים לשחקנים שעזבו.
אז זהו, שמהר מאוד הבינו בחיפה כי בליגה יש בעיה, ואם לא יתעשתו מהר - זאת הולכת להיות עונה לא פשוטה, כזו שתדרוש המון סבלנות ואורך רוח גם מההנהלה, ובטח מהקהל. הבעיות התחילו כבר בקיץ בעמדת השוער - חיפה ניסתה להביא את ניית'ן בקסטר, שוער יהודי, שכבר הגיע לבדיקות רפואיות אך בסופו של דבר חתם בבולטון מהליגה השלישית באנגליה, וחיפה נאלצה להתפשר על איתמר ניצן.
אבל זה היה רק המבוא. לאורך כל הקיץ הירוקים חיפשו קשר אחורי, עמדה שבה איבדו בתוך חצי שנה שני שחקני טופ בסדר גודל מקומי, נטע לביא ומוחמד אבו פאני. בסופו של דבר חיפה התפשרה על שואו, קשר רוטציה בלודוגורץ, שהובא רגע לפני משחקי הפלייאוף מול יאנג בויז, בידיעה שהוא לא יוכל לשחק מול השוויצרים. יחד איתו הגיע לורנצו שימיץ', בלם קרואטי בן 27 שעבר כבר 13 קבוצות בקריירה (נורה אדומה בוהקת) ונכנס לנעליו של דילן בטובינסיקה, תוך ניצול העובדה שדניאל סונדגרן קיבל תעודת זהות ישראלית.
וכבר אחרי שני משחקי ליגה הבעיות בחיפה מתחילות לצוץ. זה לא רק משחק הבלהות של שימיץ' נגד מכבי פ"ת, משחק שיהיה לו קשה להתאושש ממנו - זו גם עמדת המגן השמאלי שנותרה ללא מחליף. הדאגה הגדולה היא מהשילוב האיטי של שואו, ומהספסל שפתאום נראה חסר ניסיון ולא איכותי מספיק.
אם נביא בחשבון שצ'ארון שרי לא נהיה צעיר יותר ויתקשה לייצר יכולת עקבית 36 מחזורים, שפרצדי פיירו מתקשה מול ההגנות הצפופות בליגה, ושדולב חזיזה מגיע אחרי עונה שבה היה מעורב בשלושה שערים בלבד - נקבל תלות רבה מדי בענאן חלאילי. הוא אמנם באמת אחד מהשחקנים הכי מוכשרים שגדלו כאן, אבל הוא ודיא סבע לא יוכלו למלא את החור הענק שהותירה העזיבה של עומר אצילי.
פתיחת העונה הזו החזירה אותי לעונת 2013/14, שם השתתפתי בצוות של אריק בנדו, שהוקפץ מהנוער באמצע העונה שלפניה והביא את המועדון לשלב הבתים של הליגה האירופית. פתחנו את העונה בניצחון על ק"ש, ואז הגיע הפסד 3:2 באשדוד, ומשם החלה הידרדרות והעונה הסתיימה במקום החמישי. אז עכשיו חיפה יותר יציבה ניהולית, אבל העונה ההיא חייבת לעמוד מול עיני מקבלי ההחלטות בחיפה.
הרבה פעמים פתיחת העונה משכרת ומשקרת, כי היא ממשיכה את סיום העונה הקודמת, וברגע שמתגלות הבעיות הצוות חייב לגלות קור רוח וגמישות. מה שעבד בתחילת העונה לאו דווקא יעבוד בהמשכה. דגו צריך לנהל נכון את המעברים בין אירופה לליגה, להיות פתוח לשינויים בין משחקים ובמהלכם, ולזהות מי בכושר ומי לא, מי מלא ביטחון ולמי כל טעות יכולה לגרום לשקוע, מי שחוק פיזית ומי טרי.
המשימה מתחילה כבר היום, מול קבוצה איכותית ופיזית, שיכולה להכאיב מאוד לחיפה. אבל האתגר האמיתי יהיה דווקא מול סכנין, שם יש לירוקים יותר מה להפסיד, כי תוצאה רעה שם תתחיל כדור שלג שאותו לא יהיה פשוט לעצור.
