למעלה מחצי שנה שסאן מנחם נלחם על הקריירה שלו. מאז אותו משחק מול בני ריינה בחודש ינואר, בו ספג חבטה בראשו ואיבד את הכרתו, הכל התהפך. לא עוד פציעת ספורט שגרתית, מתיחה או קרע, אלה דברים שהמגן בן ה-30 היה לוקח, באופן די הזוי, בשתי ידיים. ברקע, מכבי חיפה מעורבת. עוד בדיקת מומחה ולא מעט התייעצויות. כעת, בתוך כל חוסר הוודאות, הוא מדבר על הכל בראיון מיוחד ויוצא דופן עם "ישראל היום".
כבר כשהוא יושב על הכיסא, ניכר שמנחם בא מוכן. הוא עיכל את כל ההשלכות, לטוב ולרע. עכשיו הגיע הזמן לעדכן את מאות אלפי אוהדי הקבוצה מה קורה איתו, גם אם מרבית המושגים מגיעים בכלל מעולם של נוירולוגים מומחים.
"עברתי בהחלט תקופה קשה" הוא מספר, "היתה את פציעת הראש במשחק מול הפועל ב"ש לפני כמה שנים, היתה את הפציעה מול בני ריינה בינואר, אבל זה נגרם לא רק מהפעמים שקיבלתי מכה, אלא גם מהאקט עם הכדור, נגיחות וכו'. כשהייתי אצל נוירוכירורג, הוא הסביר לי שבמוח יש שלוש שכבות שמחוברות. במקרה שלי, אחרי שני מקרים מורכבים, מצאו הרבה מוקדי דימום במוח".
זאת פציעה שמזכירה כוכבי פוטבול, לא שחקני כדורגל. מה התכנית מעכשיו והלאה? האם תוכל לחזור לשחק?
"אי אפשר לדעת כרגע. קיבלתי תכנית מדויקת. כל חודשיים צריך לעשות בדיקות כמו MRI, EEG ועוד כמה בדיקות, CT, בדיקות דם, נוירולוגים, כל מה שצריך ונשארו לנו עוד ארבעה חודשים כאלה. בסוף התהליך מקבלים החלטה. יכול שזה נספג, או שתישאר צלקת, יש הרבה דברים. הדבר הבעייתי הוא שהיה לי סוג של פרכוס ולא רק זעזוע מוח. זה הפחד של הרופאים.
"היום אני לוקח כדורים נגד אפילפסיה בנוסף. הצד השני הוא המנטלי, איך אני עובר את זה. כאן אני חושב שהכל לטובה. להתעסק ברע תמיד אפשרי, להגיד "איזה מסכן אני" וכאלה, עד השנייה האחרונה, אם חלילה יגידו לי שאני לא יכול לשחק כדורגל, אין סיכוי בעולם שאחליט לפרוש מיוזמתי. אני עושה בשביל זה הכל.
"שלחתי את הדיסקים לארה"ב לרופאים מומחים לפציעות ראש של פוטבול. כל מה שצריך עשיתי. יש המון מומחים וכל אחד אמר את דעתו. תראה, יש הרבה רחש, אני מקבל אלפי הודעות מאוהדים ואנשים שאני מכיר, הרגשתי שמחובתי להסביר על המצב שלי. הרבה חשבו שאני פורש, מרחמים עלי וכו'. אז עכשיו הסברתי בדיוק מה המצב".
שלחת את הבדיקות למומחים שמטפלים בפציעות פוטבול, אולי זה אומר יותר מהכל כמה חמורה הפציעה, אתה לא חושב?
"בארץ מכירים את הפציעות האלה, אבל לא מספורטאים אלא מתאונות דרכים וכאלה. זה היה להם מוזר. בגלל זה שלחתי את הבדיקות גם לארה"ב כדי לקבל עוד חוות דעת".
בסוף יש את אשתך עמית, אתה אבא, הורים - מה הם אומרים?
"תראה, לא אקח סיכון. אני לא רווק ויש לי אישה, ילד והורים. האחריות הרבה יותר גדולה מאשר הייתי רווק. יכול להיות שבלי זה הייתי מנסה. אם המומחים יגידו לי שיש סיכוי של 99 אחוז שיקרה משהו, אז כנראה שלא אחזור. אני לא יודע מה יגידו, אבל אני יודע שזה לא עניין של זהירות כי בתפקיד שלי זה בלתי נמנע, אתה חייב לבוא במגע עם הכדור אם פיזית מול שחקנים. אבל תשמע, אם יגידו לי רק שאוכל להתעלף במשחק או משהו כזה? מחר אני חוזר".
הכי חזק בחדר ההלבשה
אלא שסאן מנחם הוא לא עוד שחקן במכבי חיפה. בגיל 30, אחרי עשר שנים במועדון, מנחם הפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בחדר ההלבשה, יש שאומרים שאולי החזק שבהם. אחרי שנפצע, הגיעה תקופה פחות טובה של הקבוצה. הפסד אחד באשדוד והדחה מגביע המדינה, הביאה את המאמן דאז, ברק בכר, לזמן את סאן מנחם לשיחה ובה ביקש ממנו שלמרות שפציעה, יגיע לחדר ההלבשה ויאחד את השורות.
"זה מה שהיה" הוא מודה, "אני אסביר מאיפה זה בא לדעתי. אני סוגר פה עשור בסוף השנה, מכיר כל אדם פה במערכת בין אם זה הנהלה עד הפקידים וכל עובדי המועדון. הייתי פה בתקופות פחות טובות ואני מכיר את השחקנים כל כך טוב שאני יודע מה עובר על כל אחד, מי צריך לקבל בראש ומי רדום. יודע את מי צריך ללטף והכל מאה ממאה.
"שם נכנסתי לתוך עובי הקורה לבקשתו של ברק ולא היתה שאלה בכלל. אני יודע מה מצופה ממני, בטח אחרי שמוחמד אבו פאני ונטע לביא עזבו, אני אולי מזוהה עם המועדון יותר מכל אחד אחר וכאן לכל מה שצריך ממני".
אבל מה זה אומר "נכנסתי לעובי הקורה". מה היה בחדר ההלבשה שבכר רצה אותך יותר דומיננטי?
"יותר ירדתי לשיחות מעבר לכדורגל. היו שחקנים ששיתפו דברים שלא קשורים לכדורגל. יש אחד עם אשתו, יש אחד עם דברים בבית, לנתק את הבית מהאימון והמשחק. עברתי הרבה דברים בחיים וגם פה במכבי חיפה ויש לי המון מה לתת לשחקנים שלא עברו את זה.
"תראה אתמול את באסם זערורה למשל, הוא בסיטואציה קשה, היתה לו אחלה עונה בעפולה, אבל הוא יודע שעכשיו קשה אז אני פה עבורו. עברתי הכל במכבי חיפה, עונת השאלה, עוד עונה שרז מאיר שיחק לפני שנה שלמה כמגן שמאלי והייתי בחוץ. התמודדתי עם הכל. בגלל זה יש לי המון ידע לתת להם. אפשר לבוא, להיות מבואס, לריב עם אשתך ועם כולם אבל אני רואה את זה אחרת. ברגע שהגעת לאימון, תן מאה אחוז. יש דרכים להגיע לשחקנים ואני שמח שאני שם".
מעבר להגעה לאימונים, איך אתה מתאמן? מה עושה מעבר?
"כרגע כן, מתאמן איפה שאני יכול. ריצות, מה שאפשר, חימום בקטנה. משגע אותם. מטריף את סק ושרי, יורד קצת על דולב חזיזה. עושה כיף".
אתה וחזיזה זאת תופעה, תספר
"כן, דולב ואני חברים טובים. אני רק רואה אותו ויודע בדיוק מה עובר עליו. מה היה בבית, מה במשחק, מה הוא אכל, הכל".
אולי עלית פה על משהו שתוכל לעשות אחרי הקריירה? כמובן שקודם כל הבריאות ומאחל לך לחזור, אבל יש מחשבה מעבר?
"חד משמעית. אם חס וחלילה תהיה סיטואציה כזאת שאסיים עם הכדורגל, אז חושבים על הכל. תראה, אם כבר להיפצע, אז זה במכבי חיפה. זה מועדון שהוא מעבר לכדורגל, אני יכול לתת לך דוגמאות מפה עד להודעה חדשה על כמה כספים שפכו על שחקנים כדי שירגישו טוב, מברך, קרסול, כתף, כל פציעה אפשרית. אם יקרה משהו נוראי, ימצאו לי את הדרך. אם זה יקרה, גם אני צריך לבוא עם משהו, אולי ללמוד. אני פתוח להכל".
מה הרגע הכי קשה שהיה לך בתקופת הפציעה?
"היום של הפציעה עצמה. הילד שלי היה בן עשרה ימים, אני יושב בבית עם מכה כחולה בפנים. אני אומר לעצמי "לא יודע מה קורה פה", הכל שטויות. מכדורגל פתאום יכולתי לאבד את החיים. אני לא מרבה לדבר על זה, אבל יש לי את אשתי עמית והיא לצידי. יש רגעים קשים מאוד, עוד מעט חצי שנה בחוץ. יש רגעי שבירה. אני תכף בן 30 ופיזית יש לי הרגשה של עוד 7 שנים לתת. יש הרבה רגעי משבר אבל עוברים אותם ומהכל אצא חזק יותר".
איזו מכבי חיפה אתה מזהה השנה, בטח אחרי כל כך הרבה שינויים בקיץ
"קבוצה שונה. אתגר לכולנו, גם לי כי אני עדיין חלק מאוד משמעותי בקבוצה. גם אם אני בחוץ, במחצית אני בחדר ההלבשה, שומע את השחקנים והמאמן. מסאי דגו בא אולי בלי רקע גדול, אבל הוא מבין כדורגל ברמות הכי גבוהות שפגשתי. הוא מבין שלמכבי חיפה יש DNA מאוד מסוים שעליו צריך ללכת. כולם גם מתגייסים לתוך זה.
"יש לנו חדר הלבשה עם אנשים איכותיים וזה ייאמר לזכות גל אלברמן והצוות שלו. לא יבוא לפה שחקן טוב עם אופי חרא, זה בשבילי מכבי חיפה. שומרים על חדר הלבשה עם שחקנים איכותיים. כולם חברים, אחים, שחקנים שיש בניהם אמוציות, ריבים אבל אחרי שעה נגמר וכולם חברים".
הקבוצה הנוכחית יכולה לזכות באליפות רביעית ברציפות או לעשות שנתיים ברציפות שלב בתים בליגת האלופות. הנתון הראשון לא היה בארץ מתחילת שנות ה-60 והשני לא היה כלל
"הסטטיסטיקה נועדה כדי לשבור אותה. חווינו את זה בשנה שעברה עם האליפות בעונה של ליגת האלופות. יש הרבה משחקים ויש יכולת טובה. אני אישית מאמין בזה וכל השחקנים מאמינים שאפשר לעשות את זה. עזב אותנו צוות חזק ושחקנים כמו אבו פאני, נטע, אצילי, אבל לכל אחד יש כרגע מחליף ונעשה את המקסימום כדי להצליח".
הפציעה באה לך בדיוק באמצע ליגת האלופות, נכון?
"כן, הספקתי לשחק ולחוות את זה. יש גם חולצות של דנילו ומרקיניוס. בכלל יש לי אחלה אוסף חולצות גם מהנבחרת. ברנרדו סילבה כזה. לא רע".
אתה בטח קונה תסריט שבסוף העונה תעלה כמחליף לקראת הסיום ותחזור לאט לאט?
"קונה? זה החלום. כל אימון או משחק בא לי להוציא חתיכת דשא ולאכול. אני מתגעגע".
