ב-15 העונות האחרונות איתי שכטר (36) שיחק בקבוצות ששיחקו באירופה, כך שההכנות שלו בכל קיץ החלו בשלב מוקדם. העונה לראשונה אחרי תקופה ארוכה, יש לו קצת יותר זמן, זאת לאחר שחתם בשבוע שעבר במדי הפועל פ"ת, העולה החדשה לליגת העל.
את הזמן הפנוי שיש לו הוא ניצל כדי לצאת לחופשה משפחתית עם אשתו ליז וארבעת ילדיהם ועם חברים מעולם הכדורגל, וגם מחוצה לו ובנוסף, הוא יכול יותר לעבוד על הגוף שלו ולעשות הכנה יותר טובה לקראת פתיחת האימונים הרשמיים של המלאבסים ב-2 ביולי.
אליניב ברדה מסכם עשור בהפועל באר שבע | הפועל באר שבע, האתר הרשמי
שכטר שסיים הקיץ את חוזהו בהפועל ב"ש אחרי שנתיים מסביר מדוע בחר מבין כל ההצעות שהיו לו דווקא בהפועל פ"ת. "בכל מקום שאני מגיע חשוב לי לדעת מה המאמן חושב עליי. ישבתי עם עופר (טלספפה - ד.ל) והיתה לנו שיחה טובה. אמרתי לעצמי שזה מקום שאני יוכל לחזור גם לשחק יותר וגם להיות פקטור יותר חשוב לקבוצה.
"תוסיף לזה את האנרגיות של הקהל שזה מאוד חשוב לי כי אני חי דרך אנרגיות של קהל גם בתקופות פחות טובות. בנוסף, גם אבי יחיאל המנכ"ל דיבר איתי ונתן לי להבין איך הוא רואה את העתיד של המועדון וראיתי הרבה דברים שאהבתי והתחברתי אליהם".
בסוף העונה התראיינת ואמרת שיש סיכוי שתפרוש. היית מרוקן אז מחוסר הדקות שקיבלת?
"בחודשים האחרונים של העונה הייתי נוסע מראשל"צ לב"ש עם עצמי כל יום לאימונים, כשלא שיחקתי הרבה והיו רגעים שאמרתי לעצמי 'למה אתה צריך את זה?' אבל בחודש האחרון הרגשתי יותר טוב וידעתי שאני לא רוצה לסיים ככה את הקריירה. אני רוצה לסיים בצורה אחרת כשאני מרגיש חשוב לקבוצה ונותן מעצמי למערכת. אני יכול גם להיכשל, אבל חשוב לי להיות משמעותי ואני מוכן לכל האתגרים שעומדים בפניי ובפנינו בכלל כקבוצה שעלתה ליגה".
נראה שבישראל שחקנים שעוברים את גיל 33-34 נחשבים לזקנים. יצא לך לדבר על זה עם יתר החברים הוותיקים שלך?
"תמיד יש את השיח על הגיל, אבל באירופה וגם בשנים האחרונות בישראל מנסים יותר להבין ולהעריך את הוותיקים. יש מקומות שלא אוהבים מבוגרים אבל שחקנים מבוגרים עם יכולת גבוהה זה בונוס אדיר לכל מועדון. בקבוצות בכל העולם יש קבוצות צעירות אבל יש גם שחקנים עם ניסיון שהיו בכל הסיטואציות בכדורגל, במשברים, בהצלחות ויודעים להשפיע. גם היום יש שחקנים עם שמות אצלנו שהם חופשיים ואני מאמין שהם ימצאו את המקום שלהם".
בהפועל ב"ש זכית בגביע, נאבקתם העונה על האליפות, אבל לא קיבלת מספיק קרדיט. אתה באמת מאמין שיכולת לתרום יותר?
"חד משמעית. בשלושת החודשים האחרונים היו הרבה משחקים חשובים שהייתי צריך להיות על הדשא. דיברתי על זה. אני לא רוצה להישמע כאילו אני בוחש בנושא יותר מדי או להישמע בכיין כי הפנים שלי קדימה. בפלייאוף העליון רציתי לשחק יותר אבל מצד שני גם אי אפשר להבטיח שאם הייתי משחק היינו זוכים באליפות. יש צוות מקצועי שקיבל החלטות ואני באמת מכבד אותו ומבין את הכל. אני כרגע מסתכל כבר על האימון הראשון בפתח תקווה".
זן נדיר בכדורגל הישראלי
שכטר הוא באמת זן נדיר בכדורגל שלנו. הוא שיחק בכל הקבוצות הגדולות בישראל - הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש ועדיין נשאר קונצנזוס, לשחקן ששמו הולך לפניו גם מבחינה מקצועית וכמובן גם מבחינת האנרגיות שהוא מביא לחדר ההלבשה. כשהוא מנסה להסביר איך הוא יצר לעצמו שם כזה, הוא חושב שהרבה מזה קשור לחינוך שקיבל מהבית.
"אני מאוד לויאלי. אני אעשה הכל שהקבוצה שלי תנצח, אני מנסה למשוך את השחקנים ולהביא אנרגיות למשחקים ולאימונים. יש לי תמיד חיבור עם המערכת. אולי זה הצניעות. אולי זה האופי שאני יודע לכבד כל עובד במועדון מאיש המשק ועד המנהל. כולם מבחינתי זה אותו בנאדם. אם קיבלתי כישרון מסוים זה לא אומר שאני יותר טוב ממישהו שהוא טוב ומוכשר במקצוע אחר. אני לא אוהב את המושג 'כוכבים'. כוכבים יש בשמיים וגם הם נופלים".
אז איך בכל זאת אתה שומר על האנרגיות גם שאתה פחות מקבל דקות?
"כשהייתי יותר צעיר היה לי יותר קשה להתמודד, אבל בשנים האחרונות הבנתי שכעסים ושליליות ומרמור לוקחים אותך למטה. האנרגיות הטובות והכח שלך, גם אם לא שיחקת יקחו אותך למעלה וזה כרטיס הביקור שלך. אנשים שכל הזמן מתלוננים, גם החיים עצמם לא טובים עבורם כי אז אתה בא למשפחה במרמור. ברור שאני לא משחק אני גמור ואני לא נרדם בקלות אבל אני מבין את הסיטואציה. אני מאוד אוהב את הכדורגל, בדיוק כמו שאהבתי אותו כשהייתי ילד בן 6".
במי אתה נעזר כשקשה לך? מאמנים מנטליים? חברים?
"אין לי מאמנים מנטליים. אני עושה את העבודה המנטלית עם עצמי. קריירה שלמה לא נעזרתי באנשים. אני לוקח את הכוחות מהחיים עצמם ומבורא עולם. בנאדם שמקבל טוב לא יכול להתלונן כשלפעמים הרע מגיע, וגם לרע אי אפשר באמת לקרוא רע. אני חושב שסוד הקסם שלי זה שחוץ מהכדורגל אני בנאדם שמאוד אוהב את החיים ורוצה לתת לאנשים סביבי להרגיש מאושרים. יש אנשים שיגידו לך שהם מאושרים אבל ביום-יום שלהם הם דיכאוניים. אני לא מדחיק דברים. אני תמיד משתף את הרגשות שלי עם חברים בחדר הלבשה, גם עם מאמנים. אני מוציא את מה שמפריע לי וזה שומר עליי שפוי".
אתה חבר של מסאיי דגו מגיל מאוד צעיר. מה אתה חושב על העליהום שהיה סביבו כשמונה למאמן מכבי חיפה?
"קודם כל כמעט כל מי שהיה חותם שם היה סביבו מיליוני סימני שאלה. אתה מגיע אחרי שלוש אליפויות, העפלה לליגת האלופות במקום מאמן יוצא דופן, אחד מהגדולים שהיו פה אז אפשר להבין את הספקות. מצד שני, אני מכיר את מסאי מילדות אני בטוח ומאמין שהוא יכול להצליח. הוא נכנס לנעליים גדולות, אבל אם הוא יקבל שקט ויפגעו ברכש, חיפה תהנה ממנו. הוא חרוץ, מבין כדורגל, יודע להחזיק חדר הלבשה. הוא לא היה במועדון כזה וזה תמיד קשה להגיע לאימפריה כזאת אבל יש לי אמונה גדולה בו".
נבחרת הנוער רשמה הישג אדיר במונדיאליטו. אתה קיבלת הזדמנות בגיל צעיר בנצרת עילית. איך ממנפים את זה?
"יש צעירים מוכשרים שחייבים לשחק כל הזמן מבחינתי אבל צריך לנווט את זה בצורה נכונה. לא צריך לשים עליהם עכשיו את כל המשקל. אם קבוצה זוכה באליפות בנוער, זה לא אומר שהם יזכו באליפות בבוגרים. צריך למצוא את השחקנים שיכולים להשפיע גם אם זה עולה בנקודות או בטעויות אבל שלא יקרה מצב שאתה מעלה יותר מדי צעירים ביחד ונותן להם את המושכות כי לפעמים אתה יכול לעשות אפקט הפוך ולהרוס להם. צריך לדעת לשלב אותם עם שחקנים עם ניסיון".
כמו שכבר אמרת אתה מאוד מחובר לדת. מאיפה זה הגיע? גדלת בבית דתי?
"כמובן. זה הגיע מהבית. אבא שלי בא ממשפחה דתית עם עשרה אחים. כיפות סרוגות. מלח הארץ האנשים האלה מבחינתי וגם הצד של אמא שלי דתיים. קיבלתי ערכים של דת בבית, קידוש והכל, אני גם צאצא של הבעל שם טוב. יש בי משהו פנימי מאוד רוחני, אני יודע לקבל דברים לטוב ולרע וזה מאוד עוזר. אני מתפלל כל בוקר במניין בבית כנסת אם אין אימונים מוקדמים. זה נותן לי כוחות ואני רואה את החיים שונה מאנשים אחרים. זה נותן לי לקחת דברים בפרופורציה אני כמעט ולא מאבד את הראש גם בהצלחות וגם בכישלונות. אני מאוד אוהב את החיים אבל אני לא לוקח אותם קשה מדי".
הייתה לך התנסות מאוד מהנה כאיש טלוויזיה במונדיאל כשהצטרפת לצוות של כאן 11. אתה חושב שתלך לכיוון הזה אחרי הפרישה או שאתה רוצה להישאר בכדורגל?
"אני אשאר בכדורגל בעזרת השם. למונדיאל נסעתי נטו לחוויה. אני מתראיין אחרי משחקים וכאלה אבל לבוא ולשבת בפאנלים זה מאוד שונה אז קצת חששתי אבל אבי הבמאי האמין בי. רציתי לחוות כדורגל כזה מקרוב, אחרי היום הראשון נפתחתי והבנתי שאני צריך להיות אני, לא משנה לי אם יאהבו אותי או לא, אמרתי לעצמי 'אני אשאר אני' וזה היה חשוב לי להביא את עצמי ושידור אחרי שידור קיבלתי הודעות חמות. ידעתי להעביר את התשוקה שלי. לא חיפשתי ג'וב חיפשתי ליהנות. כשאני נמצא במקום אני לא חושב על שום דבר אחר ובאמת לא חיפשתי שום משרה לאחר הקריירה. השם יחליט מה הכי טוב בשבילי ביום שאחרי הכדורגל".
משחק אסוציאציות קצר.
מכבי ת"א: בית חם בשבילי
מכבי חיפה: פספוס. השנה הכי מאתגרת בקריירה
הפועל ת"א: העונה הכי טובה בקריירה
בית"ר ירושלים: המקום שהחזיר אותי לחיים
ב"ש: יכולתי יותר. מאוד התחברתי לאנשים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו