לכל חלום יש סוף, לכל טורניר יש הדחה ונבחרת ישראל עד גיל 20 הגיעה הכי רחוק שהיא יכולה אך נעצרה בחצי הגמר. שער קטן של דוארטה בדקה ה־61 הספיק לאורוגוואי כדי לנצח 0:1 ולהשיג את הכרטיס לגמר ולשלוח את ישראל למשחק על המקום השלישי המכובד.
ב־21 במאי פתחה נבחרת ישראל את משחקיה באליפות העולם עד גיל 20. היא הובילה מול קולומביה, שיחקה טוב, אבל ספגה שער בתוספת והפסידה 2:1. על התוצאה, ובמיוחד על הדרך אליה, כמעט וקטלגו אותה כנבחרת ישראלית טיפוסית – כזאת שמביאה איתה ציפיות, אבל לא מצליחה לעמוד בהן.
אתמול, קרוב לשלושה שבועות אחרי המשחק ההוא, הנבחרת של אופיר חיים רשמה את רגע השיא האחרון שלה מול אורוגוואי – רגע היסטורי שלא הותיר אף אחד אדיש. "תודה! ריגשתם מדינה שלמה", כתב הנשיא הרצוג בטוויטר ולא טעה.
הרבה אמונה ויכולת
עד אתמול, החבורה הצעירה בתכלת־לבן ריסקה מיתוסים וקלישאות על הכדורגל והכדורגלן הישראלי. היא חזרה מפיגור בעשרה שחקנים מול יפן, כבשה בדקה ה־92, ניצחה את אוזבקיסטן בדקה ה־97 והדהימה את ברזיל ברבע הגמר כשגברה עליה 2:3 כשחזרה פעמיים מפיגור והחטיאה שני פנדלים.
עם הרבה אמונה עצמית, ולא פחות מכך הרבה יכולת, נבחרת הנוער חלמה באופן ריאלי ולא מופרך על הנפת הגביע. ולמרות שלא יונף, הנבחרת הזו שברה לנו הרבה מאוד דברים שחשבנו שאנחנו יודעים על עצמנו.
אל המשחק מול אורוגוואי הגיעה ישראל אחרי שריחפה על ענן במשך כמה ימים. הניצחון על ברזיל הטיס את הסיפור שלה לגבהים חדשים והכניס אותה ללב המיינסטרים.
הניצחון הזה הביא איתו הרבה מאוד מחמאות וציפיות, אבל גם הרבה מאוד עיניים וקהל ישראלי חדש. בימים שבין ברזיל לאורוגוואי הגיעו לבואנוס איירס אוהדים ישראלים מכל רחבי ארגנטינה, דרום אמריקה וגם מישראל. אל המשפחות הגרעיניות של השחקנים שנמצאות פה מהיום הראשון הצטרפו גם אנשי המעגל השני – דודים ודודות, אחיינים ואחייניות, חברים וחברות – כולם עם אותו רצון: להיות חלק מההיסטוריה
במקביל, מטיילים צעירים, חבר'ה שגדולים מהשחקנים בשנה־שנתיים, עבדו ימים ולילות כדי לארגן אביזרי עידוד, הסעות, חולצות מיוחדות וכל מה שיכול לעזור לנבחרת על הדשא. אלה ימים מיוחדים מאוד. ימים בהם הכדורגל הישראלי עושה היסטוריה, ימים שבהם נבחרת ישראל בחצי גמר מונדיאל, ימים שבהם כל המדינה מתאחדת מאחורי בני נוער בני 18-20. ימים מיוחדים, שבכל מקרה נרשמו בספרי הימים של הספורט הישראלי לדורותיו. כיף לנו שזכינו.
