נבחרת הנוער של ישראל משחקת במונדיאליטו שמתקיים בארגנטינה רחוק מאוד מהבית מבחינה גיאוגרפית, אבל הקהל שמלווה אותה בכל משחק נותן לה תחושה ביתית.
אופיר חיים מדבר על הפיגוע לפני המשחק מול ברזיל | צילום: ההתאחדות לכדורגל
בניצחון ההרואי על נבחרת ברזיל ברבע הגמר, השחקנים של אופיר חיים נהנו מיתרון גדול מאוד ביציעים כאשר כ־1,000 כחולים־לבנים דחפו אותם לניצחון בהארכה. לקראת חצי הגמר, שייערך באצטדיון לה־פלאטה הגדול (53 אלף מושבים), בנבחרת מצפים לכמות גדולה הרבה יותר של ישראלים ביציעים.
"הפעם אין מצב שאני מפספס את זה", מספר ל"ישראל היום" רועי רזניק, מטייל ישראלי בן 24 שנמצא בדרום אמריקה. "אני חולה כדורגל, והתחלתי את הטיול שלי בארגנטינה שבוע אחרי הזכייה במונדיאל. לא להקדים את הטיול קצת זו הטעות הכי גדולה שעשיתי, כל כך הרבה ישראלים מספרים איך הם בכו אחרי הגול של מסי מול מקסיקו, או איך הם התחבקו עם בן אדם שהם לא מכירים אחרי הניצחון בגמר".
רזניק, שנמצא כעת במרכז אמריקה, אמנם ויתר על חזרה לארגנטינה ברבע הגמר, אבל לא יעשה את אותה הטעות פעם נוספת: "אחרי חצי שנה ביבשת, אני מרגיש שמישהו מלמעלה סידר לי הזדמנות חדשה להיות באירוע כזה. סיכמנו החברים בתחילת הטורניר שאם עולים לחצי הגמר - לא משנה מה הסיטואציה, אנחנו קונים כרטיס חזרה לבואנוס איירס".
"לא האמנו שזה יקרה"
נבחרת הנוער נהנית גם מתמיכה גדולה של קהילה יהודית שמתגוררת בארגנטינה, ומלא מעט הורים ומשפחות של השחקנים שמלווים אותם לאורך כל הדרך. לקראת חצי הגמר החלו האוהדים באיסוף כסף לקניית ציוד עידוד למשחק, וכל שחקני הסגל תרמו כסף בעצמם.
ההערכות הן שלקהילה היהודית בארגנטינה ולמטיילים הרבים שכבר בעקבות הנבחרת, עשויים להצטרף עוד המוני ישראלים שנמצאים ביבשת, ואפילו אוהדים שיגיעו במיוחד מהארץ לרגל האירוע ההיסטורי והמרגש.
"הצהרנו שאם נגיע לחצי הגמר נטוס במיוחד, אבל אף אחד לא האמין שזה באמת יקרה", מספר עמית פלדמן, ישראלי נוסף שקנה כרטיס טיסה לחצי הגמר. "ראינו את המשחק נגד ברזיל והיינו על סף דמעות ובהלם. לקח לנו שעה לעכל, ולהבין שצריך לשנות תוכניות. שלוש שעות אחרי המשחק כבר קנינו כרטיס טיסה לארגנטינה".
התרמילאים הרבים ששינו את התוכניות, ויתרו על יעדים ושילמו לא מעט כסף כדי לראות את החבורה של אופיר חיים, בטוחים שהם עומדים לראות היסטוריה. "אחרי דקה אחת במשחק מול ברזיל, ראיתי את איליי מדמון מחזיר לשחקן של היריבה דחיפה קטנה ונועץ בו מבט של אש בעיניים, שם הבנתי שיש פה משהו אחר", מספר רזניק.
"עם סוף המחצית הראשונה עליתי על טיסה. כל הדרך אני מנסה לחשוב מה קורה, במתח לא נגמר. מלא מחשבות רצות בראש ובעיקר התהייה איך אני לא שם", הוא מספר על הרגעים המותחים. "המטוס נוחת ואני רץ לבדוק את התוצאה, דקה 119 ואנחנו מובילים על ברזיל 2:3. לא להאמין, סערת רגשות, אופוריה מטורפת.
"אני הולך במעגלים בשדה התעופה, לא מעכל את מה שקרה. אני מתקשר לחברים ואפילו לא דיברנו על המשחק - ישר הזמנו כרטיס. אני רק רוצה רק דבר אחד, להביא את הגביע".
