הטובים: דיא סבע ופייר קורנו
ברק בכר העלה הרכב מאוד התקפי לדרבי. סבע ושרי כקשרים מרכזיים לפני שלישייה קדמית שכללה את אצילי, פיירו וחזיזה. מכבי חיפה פתחה נהדר והכריעה את המשחק תוך חמש דקות וזה קרה, כצפוי, מאגף שמאל.
החזרה של פייר קורנו היא הבשורה הכי חשובה מבחינת מכבי חיפה לקראת הפלייאוף. קורנו הוא שחקן ללא תחליף אצל הירוקים. הנוכחות ההתקפית הנהדרת שלו והגיחות שלו קדימה, מקשים מאוד על היריבות להתרכז באצילי ושרי באגף הנגדי.
השילוב בין קורנו לסבע היה נראה טבעי ונכון ושניהם פשוט כתשו את אגף ימין של הגנת הפועל בדקות הראשונות. בכלל, דיא סבע יכול להתברר בסוף העונה כמהלך המנצח של חיפה. הוא טוב בכל תפקיד שהוא משחק, חכם, חושב מהר, משחק לעומק ומחלק כדורים נהדרים לחבריו.
שני הבישולים שלו לאצילי היו מלאכת מחשבת, אחד בכדרור נהדר מקו שני ששבר את קו ההגנה והשני בחץ מהיר ומדויק להפליא שהניח לאצילי את הכדור על רגל שמאל.
בכר וקבוצתו התאוששו מההדחה מגביע המדינה, הבטיחו את המקום הראשון בתום העונה הסדירה וזה חשוב מבחינתם, אבל הם חייבים לייצר רצף של שלושה ניצחונות, כדי להגיע למשחק העונה מול באר שבע בסמי עופר בפער של שני משחקים.
החזרה של קורנו מאוד חשובה מבחינת בכר לייצוב המערך שלו (4:3:3), אבל מול קבוצות חזקות מהפועל חיפה, לעלות עם סבע ושרי בקישור יכול להיות בעייתי מבחינה הגנתית.
לאור הבינוניות של פיירו, יכול להיות שהגיע זמן לשלב את סבע כ-9 מדומה ולהוסיף עוד קשר אינטנסיבי (אבו פאני או ג'אבר) וזה הרכב שיכול לשלב יצירתיות ועוצמות באמצע, שיהיו חשובים מאוד במאבקים הישירים מול באר שבע שכרגע נראית כמתחרה העיקרית של חיפה על התואר, ומכבי תל אביב.
האכזבה: מכבי תל אביב
מכבי תל אביב נבנתה העונה לאליפות, כשכל דבר אחר יחשב לכישלון. על הנייר היו שם את כל המרכיבים. מאמן שדרס את הליגה בשנתיים שאימן פה, כוכב העתיד של הכדורגל הישראלי שאליו הצטרף גדול שחקני הדור הנוכחי שחזר הביתה מפ.ס.וו איינדהובן, זרים איכותיים ושלושה ליגיונרים ששבו ארצה.
כביכול, הכל נראה נוצץ ומוכן לדרוס את הליגה, אבל מהר מאוד התגלו בעיות שרק החמירו עם הזמן. ולאדן איביץ' נאלץ לשחק עם מערך שהוא לא מאמין בו, התבטל בשני המשחקים מול היריבות על התואר ובסופו של דבר ניצל חלון הזדמנויות שנפתח לו ועזב את הקבוצה.
במקומו הגיע אייטור קראנקה, מאמן עם שם מכובד, בטח ביחס לליגה שלנו, אבל מהר מאוד התברר שהוא לא מכיר את הנפשות הפועלות ויקח לו זמן כדי להבין מי נגד מי ולמה.
אחד מרגעי המפתח בהפסד להפועל ירושלים היה החילוף הכפול שביצע קראנקה בדקה ה-58, שבו הוציא את קניקובסקי וגיאגון והכניס את פרץ וגלזר לקול שריקות בוז מהקהל ותוך חמש דקות גיא בדש הפך את המשחק מטעויות של סאבוריט וגלזר.
אבל דווקא החילוף המשולש שהגיע 14 דקות מאוחר מעיד יותר מכל על אובדן הדרך של מכבי, ניהולית ומקצועית. קראנקה העלה מהספסל את רארש איליה, שחקן צעיר, שהגיע בהשאלה ללא אופציה מניס (עסקה תמוהה שמאוד לא מתאימה למועדון), אחרי שלא שיחק מספטמבר, את יונתן כהן, שנראה כמו צל חיוור של השחקן שעזב את ישראל לפיזה לפני שנה וחצי ודן ביטון, ששיחק העונה בליגה 74 דקות ונקרא להציל את המולדת.
העובדה שקראנקה נאלץ להשתמש בשחקנים הללו במצבם הנוכחי כדי להציל את המשחק, היא תעודת עניות לניהול המקצועי במכבי תל אביב. לצהובים אין שחקן כנף אחד בכושר טוב, הם לא השכילו להביא תחליף לאוסקר גלוך, למרות שהיה סיכוי יותר מסביר שהוא יעזוב בינואר מהרגע שחתם על החוזה החדש ולזה מתווסף הכשל המתמשך בבחירת המאמנים בשנים האחרונות, מה שמטלטל את המערכת פעמיים ולפעמים שלוש פעמים בעונה.
ופה נכנסת לתמונה ההחלטה של המועדון לוותר באופן גורף על מאמנים ישראלים. ההחלטה הזאת בעייתית, בטח כשמחליפים מאמן באמצע עונה כבר שנה שלישית ברציפות. למכבי תל אביב היו מספיק שנים כדי לגדל מאמנים במחלקת הנוער שלה ובבית"ר תל אביברמלה ולשלב אותם בצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת, אבל היא בחרה לוותר על האופציה הזאת ועכשיו היא משלמת את המחיר.
זה אך סמלי, שאחד כזה, בשר מבשרה, שגדל כמאמן במועדון מקבוצות הילדים, הוא זה שניצח אותה בבלומפילד ואולי סתם את הגולל על סיכויי האליפות שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו