איביץ' מאכזב, ברדה מרגש וברקוביץ' מפתיע: סיכום המחזור בליגת העל

האכזבה – ולדימיר איביץ'

לפני פתיחת כל שידור מליגת העל, אנחנו מקבלים את התפצלות הניחושים של לקוחות הווינר. בשבת בבלומפילד, אחוז חריג שאני לא זוכר כמותו, 96% ממנחשי הווינר, הלכו עם מכבי ת"א ורק 2% הלכו עם סנסציה של ניר ברקוביץ' ונס ציונה. אפשר היה להבין את המנחשים, בהתחשב במאזן הבית המושלם של מכבי ת"א והרצון של הצהובים לכפר על ההופעה הרעה בטרנר. אלא, שלקוחות הווינר לא לקחו בחשבון (ואם לומר את האמת, גם פרשן המשחק חשב כמוהם) את ההופעות האחרונות של נס ציונה ואת העובדה שהקבוצה מהמקום האחרון נתנה פייט יפה גם בסמי עופר למכבי חיפה ובטח בטרנר שם חילצה נקודה מב"ש. את התוצאות האלו היא לא עשתה כשהיא מחנה אוטובוס ברחבה שלה, אלא עם רצון לשחק את הכדורגל שלה ולנסות לשחק התקפי ככל שהכלים שלה מאפשרים.

ולדימיר איביץ', למרות ההצהרה מאמצע השבוע שהוא ילך עם מה שהוא מאמין בו, פתח שוב עם חמישייה של שחקני הגנה, שני קשרים אחוריים ורק שלושה שחקני התקפה. המשחק הסתדר כמו שהצהובים רצו, למרות יכולת מאכזבת וקצב משחק נמוך. שער של גולסה והרחקה של אוסמן, השחקן הכי חשוב של נס ציונה, נראו כמו מבוא לחמישייה. אבל כשמשחקים לא נכון ושהמאמן לא הולך עם מה שהוא מאמין בו, זה לא יכול להחזיק לאורך זמן. נס ציונה חזרה למשחק לקראת סיום המחצית עם שער יפה של סטויאנוב אחרי מסירה נהדרת של ליאל צ'אנה (הופעת בכורה מרשימה בהרכב בליגת העל) ומשם נחשפו כל הבעיות של מכבי ת"א והמאמן שלה.

כשבונים קבוצה לקראת העונה, לא מביאים מכל הבא ליד ואח"כ מנסים לחבר את החלקים, נדיר שזה מצליח (מכבי ת"א מכירה את זה מצוין מפרויקט הגלאקטיקוס הכושל שלה). בניית קבוצה היא אומנות (כמו שמכבי חיפה הראתה העונה כשהביאה שני מגנים נהדרים שמאזנים אחד את השני וחלוץ שמשלים אותם). מביאים את מה שנכון ומתאים למאמן כדי שייצר את הכדורגל שהוא רוצה ואוהב, או במקרה של איביץ' – כדורגל קשוח, עם מרכז הגנה חזק, קישור אגרסיבי ודומיננטי ושני שחקני כנף שמאמללים את המגנים ועשים לחץ ועבודת הגנה לא פחות מהחלוצים. כל זה לא קרה. מכבי ת"א החזירה הביתה את ערן זהבי, שנראה רחוק מאוד משיאו והגעתו משפיעה לרעה (לא באשמתו כמובן) על כל מה שקורה לקבוצה.

ההגעה שלו כפתה על איביץ' מערך של שלושה בלמים, אבל זה לא מערך נכון כשאין לך שני מגנים דומיננטיים. בנוסף, סטיפה פריצה, חלוץ ליגה נהדר, עזב בגלל הפיכתו לחלוץ השלישי בהיררכיה. העובדה שמשחקים חמישייה בהגנה גורמת לכך שמכבי ת"א מפסידה עוד שחקן יצירתי בהתקפה וכך יוצא שאחד מהשחקנים הטובים בעונה שעברה, פארפה גיאגון, לא בא לידי ביטוי וכמעט ולא מקבל דקות כי איביץ' לא יכול לפתוח איתו ועם גלוך כשניים משלישיית הקישור.

אבל כל זה לא מהווה תירוץ מבחינת איביץ'. ניהול המשחק שלו מול נס ציונה היה רע. הוא נשאר 17 דקות במחצית השנייה עם חמישיית הגנה מול קבוצה עם חיסרון של שחקן וללא רצון אמיתי או יכולת לצאת קדימה. בנוסף ,משחק ההתקפה של מכבי ת"א מאוד שבלוני. ברגע שנס ציונה סגרה את תבנית ההתקפה שסאבוריט מייצר מעמדת הבלם יחד עם גלוך ודוידאזדה, לא היו למכבי ת"א רעיונות התקפיים. יובנוביץ' רצה וניסה שוב ושוב (תשעה ניסיונות הבקעה - הכמות הכי גבוהה העונה של שחקן במשחק אחד), אבל הוא לא חד, לזהבי חסרה חצי שניה כמעט בכל פעולה ואם גלוך לא מביא את רגע הקסם שלו, למכבי ת"א קשה להבקיע.

יהיה מעניין לראות מתי איביץ' יקבל את ההחלטה המתבקשת ויעבור למערך שיותר מתאים לקבוצה שלו. המהלך הזה יצריך קבלת החלטה מי מהשניים, זהבי או יובנוביץ', יפתח כחלוץ ובנוסף את מי יציב איביץ' בכנפיים (גיאגון עשה את זה טוב בנתניה, השאלה אם איביץ' סופר אותו ככזה). אולי זה יקרה כבר בשלישי בטדי, אבל מבחינת מכבי ת"א זה יכול להתברר בסוף העונה כהחמצה גדולה, כי את ההזדמנות שלה לברוח ולנצל את העומס של חיפה וב"ש היא כבר החמיצה.

הטוב  – אליניב ברדה

מכבי חיפה התארגנה מקצועית בצורה מצוינת לקראת העונה ורגע לפני סגירת חלון ההעברות האירופי. הפועל ב"ש מנגד, הראתה שהניהול המקצועי שלה רחוק מאוד מזה של הירוקים. היא לא הביאה חיזוק לאחר הבטחת העלייה לשלב הבתים (מהלך שבדיעבד אולי עלה לה בעליה) ולא הכינה נכון את הסגל מבחינת רישום השחקנים – גורדנה ומרטינש לא נרשמו, קלטינס ואלחמיד שעזבו כן.

ולמרות כל אלו, אליניב ברדה הצליח לשמור על השחקנים שלו בצורה מרשימה ודווקא לקראת סיום שלב הבתים, בתקופה שאמורה להיות הכי עמוסה וקשוחה מבחינת ב"ש (ולראיה ההתרסקות של חיפה במשחקים האחרונים בצ'מפיונס), היא נראית בשיאה. תוצאה נהדרת מול ויאריאל בספרד, הצגה טקטית של ברדה מול מכבי ת"א, רביעייה מרשימה מול אוסטריה וינה ולקינוח ניצחון קליל במגרש שבו חיפה הפסידה.

אחרי המחזור השישי עשיתי השוואה בין בני לם ואליניב ברדה, שני מאמנים שהגיעו במהלך העונה שעברה והצליחו בגדול. אז במקרה או שלא, דווקא בסיום השבוע הכי מרשים של ברדה, בני לם מסיים את תפקידו. בניגוד ללם, ברדה ידע לעשות את השינויים, להגיב למציאות המשתנה ולהמציא את עצמו ואת קבוצתו מחדש. התקופה הזו בהחלט מראה שברדה לא רק היה שחקן גדול, הוא גם בדרך לקריירה מאוד מבטיחה כמאמן.

המפתיע – ניר ברקוביץ'

בפתיחת העונה, נס ציונה נחשבה ליורדת ודאית. סגל קצר ולא מספיק איכותי בשילוב מאמן שכל ניסיונו בליגת העל התמצה באפיזודה קצרצרה ולא מוצלחת מקצועית והתנהגותית בבני יהודה. אז למרות שנס ציונה עדיין אחרונה בטבלה, היא במגמה חיובית. נקודה בבלומפילד ובטרנר, ניצחונות על הפועל ת"א והפועל חיפה (שהביאו לפיטורים של רפואה וקלינגר) ובעיקר הדרך שבה היא משחקת (כדורגל חיובי, מנסה לתקוף עם הכלים שיש לה ולא מגיעה כדי לחרב את המשחק) עושות לה ולמאמן שלה הרבה כבוד ונותנות תקווה שהיא אולי תפתיע את כולם ותצליח להישאר בליגה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות