חילופים מנצחים: נבחרי הספורט הישראלי

יודע את העבודה | גיא לוי

אם הייתי יכול לבחור את יו"ר ההתאחדות הבא, מבלי לפגוע כמובן במועמדים הקיימים, הייתי בוחר באשתי. למה דווקא אשתי? כי אם היא הצליחה להשתלט עלי, אז היא תצליח בקלות גם לנהל את הכדורגל הישראלי. כי היא ישרה ולא מעגלת פינות. כי יש בה רגש אך היא נותנת לשכל הישר לנהל את דרכה. אלא שאשתי עסוקה בדברים אחרים כרגע והיא לא מבינה כל כך בכדורגל. חוץ מזה, תפקיד היו"ר לא קורץ לה במיוחד.

יו"ר ההתאחדות צריך להיות אדם שיש בו חזון לשפר ולתקן, ויש לו גם יכולת לספוג ביקורת. אדם שיוכל לתת מעצמו, ויהיה מספיק חזק כדי להתמודד עם הפוליטיקה של מרכזי הספורט ועסקנים בעלי אינטרס. אדם שמביא את עוצמתו דרך סבלנות והבנה ולא דרך בוטות, עימות ומלחמה. כי הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.

המועמד שאני הייתי מוצא כמתאים לתפקיד חייב להגיע לתפקיד מאהבה. לפיכך, ואחרי בחינה מעמיקה, אבחר במאיר שמיר לתפקיד, ואין לי ספק שהוא יעשה את העבודה בצורה טובה.

שמיר מכיר היטב את העסק שנקרא כדורגל ישראלי אחרי שניהל לאורך שנים את הפועל פ"ת. הוא איש עסקים מבריק, שאינו זקוק לחסדי אחרים. יש לו קשרים טובים עם בעלי הקבוצות והוא יודע להפעיל מערכות גדולות ולהיכנס לדקויות. איש ישר דרך, שיש בו רצון לתת ולתרום, למען ההווה ולמען עתיד ילדינו.

לשמור על הקיים | עדי רובינשטיין

ואולי פעם אחת לא נמהר להחליף. פעם אחת לא נרוץ לחפש שר ספורט חדש, ומאידך - גם שר הספורט לא ימהר למשרד חשוב יותר ועשיר יותר. פעם אחת שר ספורט יתחיל משהו ויסיים אותו עד הסוף, במגבלות הקדנציה. כן, יש בעיה, חילי טרופר רוצה להתקדם, ובצדק, לעבר משרד הפנים לדוגמה, בטח אם בני גנץ יהפוך למנצח הגדול של הבחירות. אחרי הכל, במדינה שלנו שר הספורט הוא פרס ניחומים שנותנים לחברי כנסת שנמצאים עם הרגל בחוץ, או לחברים שחייבים להם מהקואליציה.

וזה חבל, כי כמי שנמצא בוועדה לשינוי עמדות בכל הקשור לספורט נשים, ידענו מלכתחילה שאנחנו יוצאים לדרך, ויש סיכוי שאת ההמלצות כבר נגיש לשר אחר ומי יודע אם הן בכלל יתקבלו על ידו. ככה אי אפשר לעבוד. מי שרואה מה קורה במגרשי הכדורגל, מי שרואה את מצב המתקנים וכמובן גם את היחס לנשים בספורט הישראלי, יודע שעוד ועוד סבבי בחירות ושרים מתחלפים ימשיכו לתקוע את הספורט הישראלי במקום.

האיש הנכון | יעקב מאיר

בעוד כחודשיים תמנה מינהלת הליגה בכדורסל יו"ר חדש במקומו של שמואל פרנקל, שיעזוב לאחר תקופה ממושכת. בדירקטוריון המינהלת כבר דנים שבועות ארוכים בזהות המחליף, ולנו יש הצעה טובה - עומרי כספי. אחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי יכול להיות האיש שיוביל את המינהלת לפסגות חדשות. הוא דמות מקובלת ומוערכת בקרב אנשי הענף בישראל, יש לו קשרים ענפים במגזר העסקי וגם בכדורסל העולמי.

יו"ר הפועל חולון איתן לנציאנו, אחד החברים הדומיננטיים בדירקטוריון, סיפר לאחרונה בפודקאסט של "ישראל היום" כי התקבלה החלטה להעניק ליו"ר המינהלת הבא סמכות מלאה בקבלת ההחלטות.

מעטים האנשים כמו כספי שגם מבינים היטב בכדורסל, וגם יכולים לעזור בפרמטרים הנוספים הנדרשים מהמינהלת ומיושב הראש שלה. כוכב העבר יכול להביא נותני חסות חדשים בזכות קשריו הרבים במגזר העסקי, וכן לייצר שיתופי פעולה בינלאומיים חדשים בזכות מעמדו הנחשב בכדורסל בארה"ב וההערכה כלפיו.

כספי מזוהה עם מכבי ת"א, מה שעלול להביא להתנגדות של חלק מהקבוצות, אבל גם פרנקל נחשב לאוהד ותיק של הקבוצה בצהוב, שדווקא אוהדיה מחו נגדו במהלך הקדנציה יותר מאשר אוהדי כל שאר הקבוצות יחדיו. כספי הגון דיו כדי לנטרל את נטיותיו האישיות לטובת הצלחת המינהלת והליגה כולה. בזכות ההערכה כלפיו בארץ, הישראלי הראשון ב־NBA גם יכול להיות זה שיביא לשיתוף פעולה מלא ותקין עם איגוד הכדורסל, לטובת הענף כולו.

לייבא את ההצלחה | אבי סגל

אני לא שותף לעליהום על גיא גודס, כי היו עוד לא מעט גורמים לכישלון של הנבחרת באליפות אירופה. נתוני הפתיחה שלו היו רעים, כשהחליף מאמן אהוד על השחקנים, וכפי שזה נראה, הוא יוחלף בעוד כמה חודשים. אם וכאשר זה יקרה, ננו גינזבורג הוא האיש המתאים להיכנס לתפקיד, כי הוא המאמן הישראלי הכי טוב בשנים האחרונות.

ברזומה שלו יש הצלחה עם נבחרת. יותר נכון הצלחה פנומנלית. הוא הוביל נבחרת בינונית כמו צ'כיה לטורניר האולימפי (ישראל לא היתה שם מעולם), לרבע גמר היורובאסקט (20 שנה לא היינו שם) ולאליפות העולם (35 שנה לא העפלנו). גם ביורובאסקט האחרון, הוא כמעט הדיח את יוון בדרך לרבע הגמר.

ננו מומחה בלהוציא מסגלים לא מבריקים את המקסימום. כל מה שהוא נגע בו בעשור האחרון הצליח: נימבורק, הנבחרת הצ'כית ופרומיטיי האוקראינית. הוא מכיר את הכדורסל הישראלי לפני ולפנים. מצד שני, העובדה שהוא לא "מעורבב" יותר מדי ונמצא בחו"ל כבר תקופה היא יתרון. מגיע לכדורסל הישראלי שייהנה משירותיו.

חוזר לסיבוב שני | אורן אהרוני

בחודש שעבר הודיע איגוד השחייה כי מאמן הנבחרת אהוד סגל יסיים בסוף השנה את תפקידו בגלל סיבות אישיות. כשהמשחקים האולימפיים בפריז מתקרבים בצעדי ענק, האיגוד צריך למנות מישהו בעל ניסיון רב, שהיה במעמדים האלה, הוביל להישגים וגם מכיר את השטח והספורטאים שבו.

יועץ־העל דייב מארש יושב בארה"ב, מגיע אולי פעם בשנה לישראל ונמצא רק בתחרויות החשובות כדי לעקוב מקרוב, ולכן צריך למנות מישהו שהוא יכול לסמוך עליו ולהוביל את הדרך שהוא מתווה. אחד כזה הוא לאוניד קאופמן, שהיה המאמן הראשי של האקדמיה למצוינות, והוביל את נבחרות ישראל, כולל עשר שנים בהן שימש בתפקיד המאמן הלאומי והוביל את הנבחרת במהלך חמישה משחקים אולימפיים. זאת בנוסף לתואר מאמן השנה בו זכה ב־2011. אין זה הזמן לעשות ניסויים ולשים מישהו צעיר וחסר ניסיון. חיבור של קאופמן ומארש יכול להיות שילוב מנצח.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות