תחת איביץ' מכבי תל אביב לא זקוקה לאמונות טפלות

תנסו פעם אחת להגיד את השם אוסקר גלוך בלי שיעלה לכם חיוך מאוהב על הפנים. נראה אתכם. יאללה מתחילים.

את המשחק בין מכבי לבית"ר אפשר היה להעתיק מאצטדיון בלומפילד למגרש קט-רגל. "שער ניטרלי" קוראים לזה הילדים בשכונה, איתמר ישראלי לא נבחר בכוחות שעשו הצדדים אז הוא נאלץ לעמוד שוער. דניאל פרץ היה מרוויח יום חופש וחצי המגרש של מכבי היה מושכר להופעה של עידן חביב או סי היימן.

זה היה המשחק הכי חד-צדדי שזכור לי. כזה חד-צדדי, שביציע הזכירו אותו באותה הנשימה עם ה-0:7 נגד בית"ר מעונת 2000/01. והיינו צריכים משחק כזה, בטח אחרי התיקו מול אשדוד שהרגיש כמו סטירה מצלצלת או אולי כמו תרגיל בהתעוררות והוכיח לנו שוב - כדורגל, כשהוא טוב אליך, אין אושר כזה. אבל כשהוא רע, הוא בלתי נסבל.

חולים על ספורט? זה המקום בשבילכם >>> הצטרפו לעמוד הטלגרם החדש של ספורט ישראל היום.

הגול הראשון במשחק הוא המצרך הכי מבוקש היום בצד הצהוב של העיר. הרגשנו את זה בי"א בשבוע שעבר, וגם 38 הדק' הראשונות אמש הביאו איתם תחושות קשות שאני מקווה שנבלעו כבר אי-שם בתוך הבולען שנפער באיילון דרום. לזכותה ייאמר, כשהסכר נפרץ, מכבי לא מסתכלת יותר אחורה ואפילו מצליחה ליהנות מהדרך.

הדבר הכי משמח במשחק הזה, ששוחק מחצית שלמה כאשר הוא מוכרע לחלוטין הוא שהקצב, השליטה, הניצחונות בכמעט כל מאבק פיזי, ואולי מעל הכל הרעב החל מהיציאה מהמנהרה לא פסקו. גם השחקנים המחליפים נכנסו טוב למשחק, וניכר שהם רצו להוכיח שהם ראויים למקום על המגרש ובסגל של מכבי. גולסה עם סחיטת פנדל וגול מצוין, חוזז יצר לא מעט מצבים מעניינים, ואן אובריים דחף קדימה והיו גם כמה ריקודי פלמנקו של פארפה עם הכדור.

זה היה ערב מוצלח לתיק ההשקעות של מכבי. תיק, שבכנות צריך להגיד, נבנה באופן לא כל-כך מאוזן. פיזור ההשקעות נעשה בצורה די מבולגנת, ההשקעה ב"מניות בטוחות" הרקיעה שחקים, לא הוחלפו אגרות-חוב, ונדמה שמישהו שכח להכניס לתיק כמה מניות חו"ל.  

דור פרץ ששב הביתה בחוזה שמנמן הופיע אתמול על כל משבצת במגרש שהוא אחד מקשרי האמצע הטובים בליגה (אם לא הטוב שבהם), גבי קניקובסקי שרק פסיכים עוד מרשים לעצמם להזכיר את עסקת קארצב המדוברת היה נהדר כהרגלו העונה, והיהלום הנוצץ, אוסקר גלוך, שנשאר אחרי קיץ של שמועות, ממשיך לבצע קסמים ומוכיח לאיביץ' שמקומו בהרכב הראשון צריך להיות נתון.

ויש, כמובן, גם את ערן זהבי. אם מכבי תל אביב היא מעין פארק שעשועים, אז ערן הוא (איך לא) רכבת ההרים. מבחוץ הוא הכי מלהיב, הרבה פוחדים ממנו, כשיגיע תורך לעלות עליו זה בטוח יהיה מהנה, וכמו ברכבת ההרים התור לחזרה שלו היה ארוך מהרגיל.

הסאגה של ערן והנבחרת, תבחרו אתם איך להגדיר אותה, הוכיחה שוב שעל פי תקנון האתיקה הספורטיבית בכדורגל שלנו נכון לשנת 2022, הכל הולך. מילא. לכשעצמי, לא זכור לי שראיתי שמישהו ישן ליד קלארק קנט שהוא עטה על עצמו את החליפה של סופרמן, גם לא ליד ברוס ויין שהפך מדי לילה לבאטמן. אולי גיבורי על פשוט מעדיפים לישון לבד.

בחייה של כל קבוצת כדורגל יש רגעים מכוננים – כולנו קיווינו לפני המשחק אמש שהסאגה הזאת תוציא מערן עצבים. כמה גליצ'ים טובים וחילוצי כדור, הרבה מאד תנועה, ושער ששחרר עצבים אצלו ואצלנו יספיקו לנו לפעם זו. להמשך העונה נהיה חייבים ערן דומיננטי יותר.

נכון, סיימנו אתמול רק "את המשחק הכי חשוב של העונה" מספר 5, ולוח המשחקים שלנו היה די נח על הנייר עד כה, אבל ישקר מי שיגיד שאין באוויר הרגשה שכל משחק יחרוץ גורלות. אני לא יודע אם אנחנו הולכים לעונת ראש-בראש עם חיפה בסגנון הקרב בין מנצ'סטר סיטי וליברפול בעונה הקודמת (הרשו לי לנחש שלא), אבל כולנו כבר מוכנים לעונה קשוחה. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

השבועיים הקרובים יהיו בסימן סמי עופר. אפשר לחשוב שלא חיכינו למשחק הזה מהרגע הראשון שצצה העונה הזאת, אז נתנו לנו להתבשל איתו בראש כל הפגרה. תחת איביץ' מכבי לא זקוקה לאמונות טפלות וקמעות, היא תסתפק בעבודה קשה ובהחלטות נכונות. שייקראו לה היא תהיה מוכנה.