חמסה עליכם: דירוג חמשת המאמנים הטובים בליגת העל

5. זיו אריה, הפועל ירושלים

אריה ספג בעונה שעברה קיתונות של בוז מהתקשורת ומהאוהדים בגלל הראיונות ה"מיוחדים" שנתן. כדי להיות מאמן מצליח לאורך זמן, אריה יהיה חייב לשפר את יכולת ההסברה והעברת המידע לציבור דרך המדיה. העובדה שהוא נחשב בירושלים למקצוען מהדרגה העליונה ושקיבל גב משחקניו שמרה עליו בעונה שעברה, אלא שלא לעולם חוסן.

אין ספק שאריה יודע בדיוק איך הוא רוצה לראות את הקבוצה שלו. הוא מבקש ומלמד ארגון קבוצתי טקטי, ודרך העבודה שלו מסודרת, חלק מזה בזכות התקופה בה אימן במחלקת הנוער של מכבי ת"א, לרבות בתקופת ג'ורדי קרויף.

עקרונותיו המקצועיים עוצבו באופן מסודר, הוא מקפיד לעמוד בהם ודורש זאת משחקניו. הוא איש של עבודה, שנקשר רגשית למקום עבודתו ולשחקניו. יש לו תוכניות עבודה מסודרות וחזון ארוך טווח.

4. בני לם, מכבי נתניה

לם הוא אחד המאמנים המבוגרים בליגה, אבל נראה שדווקא לו, מבין כל המאמנים, יש שפה משותפת וברורה עם הצעירים. נראה שהדבר קשור לעובדה שלם אימן את קבוצת הנוער של מכבי חיפה לאורך כמה שנים.

תקשורת בין־אישית מדויקת מאפשרת ללם להביא את שחקניו בכל משחק בריכוז מלא ובמחויבות זה לזה. התקופה בחיפה חיברה את לם לעקרונות אימון מתקדמים, לרעיונות מקצועיים שאין בהם חשש, לכוונה ליצור קבוצה יוזמת והתקפית.

יהיה נכון מבחינתו של לם לייצר הפרדה בין תפקידו לבין אלמוג כהן, המנהל הטכני. גלישה של כהן להיבטים מקצועיים של ניהול משחק והרכבים עלולה לפגוע באותנטיות ובידע שיש ללם. לם הוא אדם ראוי, אדם פשוט, אוהד ומאמן. זה לא פשוט להיות פשוט.

3. ולדימיר איביץ', מכבי ת"א

אומרים עליו שהוא רס"ר משמעת, אומרים שהוא קשוח. אבל האם זה יתרון או חיסרון? באנגליה זה הסתיים בכך שפוטר בגלל מערכת יחסים לא תקינה עם שחקניו, בארץ זה נגמר באליפות.

איביץ' מאמן מסודר, שמחפש שליטה מקצועית במהלכים ופחות אלתורים ומשחק מפוזר. נקודת המפתח אצלו העונה תהיה אופן השימוש ברוטציה בין השחקנים.
לזהבי הוא ייתן כבוד, אבל איך יסתדר עם גלוך, שבינינו צריך להיות רשום ראשון על לוח ההרכב, אפילו לפני זהבי?

איביץ' יתמודד עם רמת ציפיות כמעט בלתי אפשרית (רק אליפות), ומעניין איך תתפתח הדינמיקה בין אישיותו הסגורה (לפחות בתקשורת) לבין האגו בחדר ההלבשה.
הצלחתו תלויה בכך. בנוסף, הוא חייב להתעקש על צירוף בלם זר.

2. אליניב ברדה, הפועל ב"ש

הסוגיה שהכי "מפריעה" לי במעבר של ברדה אל הקווים היא הסיכון שהוא לוקח על עצמו מבחינה בריאותית. עוד יותר מפריעה לי העובדה שב"ש מוכנה לקחת את הסיכון.
בכל מקרה, אחרי איחולי בריאות טובה אפשר לומר שברדה הוא "הכוכב התורן" בשמי הכדורגל הישראלי. יש לו ניסיון אדיר כשחקן באירופה ושנים כעוזר מאמן וכמנהל מקצועי לצידו של ברק בכר בב"ש.

העונה שעברה הוכיחה שברדה מחובר בכל נימי נפשו לחזון של הבעלים, אלונה ברקת, שהינו בעיקרון הצורך הבלתי מתפשר לנצח. בניגוד לרוב התחזיות, אני מחזיק בדעה שב"ש תזכה העונה באליפות - הם פשוט מכוונים לזה ללא פשרות, ויש להם מאמן שידחף אותם לקצה גבול המחויבות.

ברדה הוכיח כבר שיש ביכולתו לנהל חדר הלבשה באופן אסרטיבי, ומנגד הוא יודע להתנהל מול שחקנים בכירים שצריכים הבנה. הצלחתו של ברדה תלויה הרבה ביכולתה של ברקת שלא להפעיל לחצים מיותרים על המערכת המקצועית.

1. ברק בכר, מכבי חיפה

לא מפתיע שבכר ניצב בראש הרשימה. הבחור פשוט יודע לאמן. בכר הוא איש עבודה שפילס את דרכו משחקן בינוני למאמן בכיר, הוא חרוץ ובמשך השנים למד והתפתח.
רבים מרעיונותיו לקוחים לדעתי מצורת החשיבה בכדורגל האירופי, ובמיוחד ניכר שיש התאמה לחשיבה המקצועית של פפ גווארדיולה, כמו לדוגמא השילוב של מגן אחד כבלם שלישי, בקו הגנה של ארבעה שחקנים.

את נקודת החיסרון היחידה אצל בכר אפשר היה לראות בעונה שעברה, במשחק של מכבי חיפה בב"ש, כשאיבד את שלוותו ונראה שמתחת לפרצוף הפוקר הוא סוחב איתו עומסים מנטליים לא פשוטים שמשפיעים על ביצועיו.
בכר הוא ללא ספק מאמן מגוון, מוכשר, ראוי בהתנהגותו, ולא בכדי רשימת התארים שבאמתחתו גדולה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות