שנתיים לא פשוטות עברו על מכבי ת"א. הקבוצה עם התקציב הגבוה בליגה, שהכניסה סטנדרטים חדשים של ניהול מקצועי וספורטיבי וזכתה בחמש אליפויות בעשור האחרון, איבדה לאט־לאט את הדרך. זה התחיל עם הוויתור דה־פקטו על ניהול מקצועי עם הסבתו של ג'ורדי קרויף למאמן, ובהמשך עם הגעתו של ולאדן איביץ', שהיה מאוד ריכוזי, לטוב ולרע, מה שבא לידי ביטוי בוואקום שהשאיר כשעזב.
בשנתיים האחרונות זה הגיע לשיא, כשארבעה מאמנים שונים עמדו על הקווים (שניים מהם כלל לא אימנו בוגרים), מה שהוביל לעונה (שעברה) מבולגנת, שהסתיימה ללא תואר, עם סגל מלא חורים - ולראשונה זה עשור מכבי לא סיימה בין שתי הראשונות בליגה. הבעלים מיטש גולדהאר הגיב תוך כדי: הוא הביא כבר בינואר את חלוץ סגל נבחרת סרביה ג'ורג'ה יובנוביץ' תמורת 1.9 מיליון יורו, סכום ממש לא טריוויאלי לקבוצה ישראלית, ולכל היה ברור שזו רק הסנונית. בקיץ מכבי ת"א העלתה את הרף והיא תנסה בכל הכוח להחזיר את האליפות לקריית שלום. לשם כך גולדהאר החזיר שניים שהיו גדולים על ליגת העל בשנים שלהם בצהוב, ערן זהבי ואיביץ'. נתמקד באחרון, המאמן הכי דומיננטי שהיה פה.
פירק את הליגה
אחרי שעזב את מכבי ת"א, איביץ' מונה למאמן ווטפורד, שהיתה מועמדת ודאית לעלות לפרמייר ליג. למרות שהתוצאות היו סבירות, המינוי החזיק מעמד בקושי ארבעה חודשים, ואיביץ' פוטר על רקע יחסים לא טובים עם הכוכבים שלו. מאז, דצמבר 2020, הוא לא אימן. התקופה של איביץ' במכבי היתה יוצאת דופן ברמת הליגה. הוא זכה בשתי אליפויות קלילות: הראשונה בפער של 31 נקודות מהסגנית ועם הפרש שערים של 60 פלוס, והשנייה עם שיאי אי־ספיגה והפסד בודד במחזור האחרון של העונה, במשחק שלא קבע דבר.
מצד שני, במפעלי הנוקאאוט העיקריים, באירופה ובארץ, הסרבי כשל פעם אחר פעם. השיא הגיע בעונה השנייה עם הדחה מול קלוז' הרומנית במוקדמות ליגת האלופות, לאחר מכן הפסד כפול מביך מאוד לסודובה הליטאית במוקדמות הליגה האירופית ולבסוף הדחה בסיבוב הראשון בגביע מול הפועל אום אל־פחם מהליגה הלאומית.
כשאיביץ' הגיע למכבי ת"א הקבוצה היתה תחת הגבלות הפייר פליי, אז הוא החזיר הביתה את הדור המוכשר של ילידי 1996, שדרג שחקנים ויצר קבוצה שעובדת הגנתית בצורה חריגה (שחקני הכנף, עומר אצילי ויונתן כהן, היו מאמללים את המגינים) עם קישור אגרסיבי, חסר רחמים ונטול תחרות, שפירק כל קבוצה שעמדה מולו. הפעם, איביץ' מגיע לקבוצה במצב הפוך, עם בוס שנחוש להחזיר את התואר, וסגל לא מאוזן שמשלב שחקנים ותיקים ומוכחים לצד שחקנים צעירים שצריכים לקדם.
לגבש את הדרך
איביץ' תקוע עם שלושה חלוצי 9 והמון שחקני קישור עם תכונות דומות, אבל אין לו בלם מוביל. הדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לסדר את הסגל. המאמן הסרבי מחפש כאמור בלם מוביל, אבל גם מגן ימני (רוצה את אלי דסה) ושחקן כנף נוסף. איביץ' אמנם מגוון טקטית, אבל הוא בעיקר משחק 4:3:3, והעובדה שבסגל שלו נמצאים אותם שלושה חלוצי 9, שמתקשים לשחק בעמדות אחרות, יכולה לייצר לו בעיה, בטח אם מביאים בחשבון שכדי להביא בלם וכנף זרים צריך לשחרר זרים חתומים.
המבחן המשמעותי הראשון של איביץ' יהיה הערב בקונפרנס ליג מול זירה האזרית. יהיה זה הצעד הראשון לשלב בתים אירופי, אחד התיקונים שהסרבי צריך לעשות. כדי שזה יקרה, הוא יהיה חייב לגבש מערך שיתאים לסגל הנוכחי, לשלב בין אוסקר גלוך לגויאגון פארפה, להחזיר את דן גלזר ואת גבי קניקובסקי לעניינים כדי לספק אגרסיביות לקישור, ולהחליט מי ישחק במרכז ההגנה (אולי אנריק סבוריט) עד שהבלם הזר יגיע. מול זירה זה כנראה יספיק, אבל בסיבוב הבא מול אריס סלוניקי הצהובים יהיו חייבים להגיע הרבה יותר מוכנים מבחינת הסגל. בשורה התחתונה, אי־הגעה לשלב בתים תיחשב כישלון ועלולה לערער את מכבי ת"א גם בליגה, מכיוון שבניגוד לקדנציה הראשונה של איביץ', התחרות הפעם הרבה יותר משמעותית ותואר האליפות ממש לא מובן מאליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
