לניצחון של נבחרת ישראל באלבניה יש שורה תחתונה מודגשת. אלון חזן והשחקנים שלו באו לנצח ולא לעשות בכאילו. לא להשתמש בתירוצים על עיכובים בטיסה, על יריבה עדיפה או אצטדיון ביתי. לא דיבורים על מזג האוויר או החיסרון של ערן זהבי, שום מילה משלל תירוצים שכתובים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי לדורותיו.
כל התנאים במשחק הערב בטיראנה היו נגד ישראל, כולל פיגור בדקה שהנבחרת הכי אוהבת לספוג בה, רגע לפני הירידה למחצית (45, ברויה בפנדל). השופט הפורטוגלי הלך עם האלבנים והעניק פנדל מפוקפק מאוד אחרי ספק עבירה של מחמוד ג'אבר.
חילוף מצוין של אלון חזן במחצית, שהחליט על הכנסתו של רמזי ספורי במקומו של עדן קארצב והסתה לאחור של מחמוד ג'אבר יחד עם דור פרץ.
בכלל, השופט טיאגו מרטינס היה האיש השנוי במחלוקת במחצית הזו. פנדל שלא היה ולא נברא ששרק אחרי שטען לנגיעת יד של מיגל ויטור ובוטל על ידי ה-VAR, ואז עוד פנדל גבולי שהפך ל-0:1 אלבני - והכל במחצית אחת. אבל גם מזה הנבחרת לא נשברה.
ג'אבר, אחד הטובים בנבחרת, הצדיק כל דקה על הדשא. "מי שטוב, ישחק, לא משנה מה גילו או מה שמו" אמרו חזן והמנהל המקצועי יוסי בניון מהרגע הראשון שמונו לתפקיד. הם הולכים עם ההחלטה הזו עד הסוף וזה משתלם. יש רוח רעננה בנבחרת והיא שווה ניצחונות במקומות בהם התרגלנו להפסיד.
מנור סולומון לא שיחק במסגרת קבוצתית כמעט 8 חודשים , אבל הכוכב של שחטאר דונייצק בא להעלות את שוויו ונתן הופעה ענקית במחצית השנייה.
זה שחקן שהרים את המחיר שלו ויגרום ללא מעט קבוצות להרים הילוך בהחתמתו. דובר על פולהאם או טורינו, אבל סולומון שווה את הרמות הגבוהות ביותר באירופה.
השער שכבש בדקה ה-55 הוא באמת משהו שלא רואים משחקנים ישראלים. בדקה ה-73 סולומון השלים צמד וישראל הצליחה לשמור על השער היקר שלו עד הסיום.
זה ניצחון ששווה מקום ראשון בבית, אבל כבר ביום שני מחכה לישראל נבחרת איסלנד בחוץ. רק צריך לבוא עם הגישה הזו ולהדגיש את השורה התחתונה של הערב פעם נוספת: לבוא לנצח ללא רגשי נחיתות, לא משנים השמות על הדשא, טוב נו, אולי חוץ ממנור סולומון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
