אחרי שמכבי ניצחה את הפועל בקלות בדרבי של חיפה וכבר ממתינה בגמר, הגיע המשחק המרכזי של שלב חצי הגמר. מכבי ת"א והפועל ב"ש, שראו עצמן כאלופות פוטנציאליות בתחילת העונה וכבר אחרי שלושה מחזורים בפלייאוף העליון הבינו שלא יגשימו את חלומן, נפגשו למשחק שאין ממנו דרך חזרה.
המפגש ביניהן בליגה אמור היה להוות חזרה גנרלית למפגש החשוב באמת, אבל מלאדן קרסטאיץ' "זרק" את המשחק, עלה בהרכב מאולתר שכל מטרתו הייתה להגיע בצורה האופטימלית לחצי הגמר. בהתאם לזאת, הסרבי החליף יותר מחצי הרכב, פתח עם סבוריט כמגן כדי להוסיף עוצמה הגנתית (בהמשך החליף מקומות עם בלטקסה שפתח כבלם), הציב את פיבן כמגן ימני (מה שהפך את קו ההגנה לקו של ארבעה בלמים), קיבל בחזרה את שני השחקנים הכי חשובים שלו בקישור, גבי קניקובסקי ודן גלזר, המשיך לתת קרדיט לאוסקר גלוך, הפעם כקשר 5050 (ריקן פתח כ־10), ופתח בשער עם שוער הגביע שלו דניאל טננבאום.
מנגד, ברדה החליט לפתוח עם מערך של שלושה בלמים, אבל עם אפשרות לגמישות טקטית ושינוי ללא חילוף חיצוני, כשמריאנו בריירו המצוין פותח כאחד הבלמים ויכול תוך כדי תנועה להידחף לקישור. בניגוד לקרסטאיץ', שהלך עם שוער הגביע שלו, ברדה לא שמר אמונים לאריאל הרוש והעדיף לתת את אפודת השוער לעומרי גלזר, בהחלטה שכנראה מבהירה שהרוש, שהגיע לב"ש כשוער ראשון, סיים את דרכו במועדון. ההחלטה הכי מעניינת מבחינת ברדה הייתה לתת את הבמה לדור מיכה מול קבוצת נעוריו, באצטדיון שהוא ידע בו כל כך הרבה רגעי אושר, בתקווה שהאווירה והמעמד יחזירו לו את היכולת הטובה שאפיינה אותו בעבר בצהוב.
מערך יהלום מתלבש נהדר מבחינה טקטית על מערך של שלושה בלמים, ואכן, הפתיחה הייתה של הצהובים. הם תקפו ממרכז המגרש עם רביעיית קישור אינטנסיבית ועלו ליתרון כבר אחרי שבע דקות. ברדה שינה מערך ל־3:3:4 כעבור 20 דקות - מהלך שהתברר כשחמט. עד המחצית ב"ש הפכה את התוצאה, כשניצלה טעויות אישיות בשער הראשון (בלטקסה וטננבאום) וקבוצתיות בשני (השארת שחקן אחד מאחור בקרן התקפה וחזרה רעה מאוד להגנה). ברדה המשיך לנהל מצוין את המשחק, עשה חילופים נכונים בתזמון טוב, בניגוד לקרסטאיץ' שהחילופים שלו והשינויים שניסה לעשות רק הפכו את הקבוצה שלו ליותר מבולגנת. רק במזל המשחק לא הסתיים בתוצאה גבוהה בהרבה לטובת האדומים מבירת הנגב.
המהלך של אלונה ברקת לפטר את רוני לוי כשהקבוצה במקום השני בטבלה הוכח כמהלך נכון ומתבקש, ואולי יגרום לכך שב"ש תסיים את העונה הזו עם תואר. ברדה החזיר לשחקנים את החיוך, הקבוצה כובשת שערים גם בימים פחות טובים, ובמשחק הזה - ברדה והצוות שלו הגיעו מוכנים וניצחו בדרך שבה ניהלו אותו.
מנגד, ההפסד נתן חותמת סופית לירידה של מכבי ת"א בשנתיים האחרונות. מאז עזיבת ג'ורדי קרויף לפני ארבע שנים נוצר ואקום ניהולי, שבשנתיים הראשונות לא הורגש בגלל הדומיננטיות האדירה ויכולות האימון הגבוהות של ולאדן איביץ'. אבל ברגע שהמאמן עזב, הבעיות צפו. בחירות לא נכונות של מאמנים (חמישה כאלה עמדו על הקווים בשתי עונות), איבוד שחקנים מרכזיים ועיכוב בהבאת תחליפים, ובעיקר תחושה של מקריות בקבלת ההחלטות וחוסר מחשבה קדימה - ההפך ממה שהיה בעידן ג'ורדי.
יהיה מעניין לראות לאן מכבי ת"א תיקח את זה מכאן. האם היא תחפש שוב מנהל מקצועי דומיננטי (תיתן את מלוא הסמכויות לברק יצחקי?) שיקבע קו מקצועי ברור, יביא מאמנים שתואמים את אותו הקו ויבנה צוות קבוע שיצטרף לכל מאמן שיגיע (ויהיה זכאי כמובן להביא גם עוזרים שלו). או שתחזור למודל איביץ' – כוח בלתי מוגבל למאמן, שיכול להיות מוצר בן חלוף, וברגע שהוא עוזב, החלל גדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו