ספי שמש הוא השופט הוותיק ביותר בליגת העל. בדצמבר 1983 הוא עלה לראשונה על מדי שיפוט, ב־1999 הפך לשופט בינלאומי, וב־2007 לשופט יורוליג. למרות זאת, בכל השנים שחלפו הוא מעולם לא התראיין, למעט מקרים בודדים שבהם נדרש להתייחס להחלטות שיפוט ספציפיות שקיבל במהלך משחק.
כעת, כארבעה חודשים לאחר שחגג את יום הולדתו ה־50 ורגע לפני פתיחת עונת 2019/20, הוא התפנה לראיון עם "ישראל היום". "הייתי תלמיד בכיתה ט', ובין הכיתות עברו אנשים שהציעו לעשות קורס שופטים בחופשת חנוכה", הוא נזכר איך הפך להיות האיש עם המשרוקית, "זו היתה הזדמנות לעשות בחופשה משהו שלא עולה כסף. תמיד אהבתי כדורסל, ודי מהר הבנתי ששחקן גדול אני כבר לא אהיה. הלכתי לקורס, ומשם - השתנו חיי".
במקביל מנהל שמש משרד עורכי דין שעוסק בנדל"ן ובמסחר ומגדל יחד עם אשתו את בתו בת ה-7. באופן טבעי, תפקידו כשופט מוביל בכדורסל הישראלי גרם לכמה אירועים מצחיקים שקשורים בעבודתו. "באולם בית המשפט תמיד יש כאלה שמעירים: 'יש פה שני שופטים באולם', ויש להם יציאות. אני גם זוכר את הבחינה בעל פה של לשכת עורכי הדין ב־1996. הבוחן הראשי היה השופט עמוס זמיר, וחצי מהזמן דיברנו על כדורסל".
קריאות גנאי וקללות לעבר שחקנים או מנהלים יכולות לעיתים לגרור את הקבוצות ואת האוהדים לבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל ולהטלת עונשים. לעומת זאת, קללות לעבר שופטים הן דבר שעוברים עליו לסדר היום, ולשמש יש הרבה מה להגיד בנושא.
"תראה, לעניין הקללות יש כמה זוויות. ברמה האישית, היות שאני כל כך הרבה שנים במגרשים, למדתי לשים על עצמי חומה. זה כמו זמזום ברקע. אם תשאל אותי מה קיללו, אני לא אדע להגיד. כשהייתי צעיר זה חדר אלי יותר, אבל אתה חייב לייצר לעצמך בועה, אחרת לא תוכל לתפקד. ב־20 השנים האחרונות זה לא משהו שאני שומע.
אבל בזווית הכללית, מצער שזו התרבות שבה אנו פועלים. לא כיף להגיע לאירוע ולעבודה שאתה אוהב כל כך וזה מה שקורה. אין מרחק גדול בין אלימות פיזית ומילולית, אבל יש גם קהל גדול שהוא לא חלק מזה, וזה משהו שצריך להדגיש. יצא לי בעבר לשוחח עם אוהדים, והדבר הראשון שאני מנסה להבין זה אם הם באים למשחק לבד או עם ילדיהם. אחד מהאוהדים הודה שהוא מגיע עם בתו בת ה־12 ומקלל לידה. 'זה מפריע לי שהיא רואה אותי ככה', הוא אמר לי, 'אבל אני לא יכול אחרת'. אני דווקא חושב שאפשר אחרת.
אני יכול להבין את המקום האמוציונלי שממנו מגיעות הקללות. אם נוציא את האמוציות מהספורט זה יהיה קונצרט. בלעדיהן היינו נשארים בבית. גם אנחנו, השופטים, רוצים את האמוציות, אבל את הנוסחה שאמוציות שווה קללות אנחנו לא מקבלים".
יש מקרים של שריקות יתר שהופכות את המשחקים לקשים לצפייה.
"אנחנו עוסקים רבות בנושא זה. צריך להגיד ביושר שיש משחקים שבהם קו השיפוט הוא קפדני מדי, ולפעמים אנחנו אף מסכימים עם הביקורות. אבל יש מקרים שהדרך היחידה לנהל משחק מסוים היא באמצעות הרבה שריקות. הרבה פעמים זה לא אסתטי ולא נעים לצפייה, אבל אין ברירה. בישראל אין לנו בעיה גורפת ביחס לשאר העולם".
שמש בחצי גמר גביע ווינר, שבוע שעבר // צילום: אלן שיבר
אתה יכול להיזכר באירוע שבדיעבד אתה חושב שטעית והיית פועל בו אחרת?
"אחרי כל משחק אני יודע באיזה אירועים יכול להיות שהייתי פועל אחרת, אבל אין משהו מכונן ששינה את פני הליגה בגללי. למזלי, אין אליפויות או גביעים שהוכרעו בגלל החלטה שגויה שלי. המקצוע שלנו הוא קשה מאוד, והלמידה היא רק דרך טעויות. מי שחושב שהוא יכול להיות שופט ושהוא לא יטעה, אז הוא במקצוע הלא נכון. טעויות הן חלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו, גם אם אנחנו לא אוהבים את זה".
יש איזה מאמן או איש הנהלה שכועס עליך והיית רוצה להשלים אותו לרגל השנה החדשה?
"התשובה היא לא. אני שופט כל כך הרבה שנים והיחסים שלי עם שחקנים ומאמנים הם על מי מנוחות. תמיד אם אני מרגיש שלא הייתי בסדר אין לי בעיה להתנצל. אין לי שום דינמיקה היום עם מישהו שאני חושב שיש איזה משהו מיוחד בינינו וכעס הדדי. בעבר היו כמה מקרים, כי באופן טבעי לקח זמן עד שאני הכרתי את המערכת והמערכת הכירה אותי, ואני מודע לזה ששחקנים ומאמנים מרגישים שיש להם נאחס עם איזה שופט והם חושבים שאיתו הם אף פעם לא מנצחים, ולכן היו כמה אירועים. אבל היום לשמחתי אין שום דבר מיוחד".
מה אתה חושב היום על המצב של איגוד השופטים?
"אני שבע רצון מאיך שהאיגוד מתנהל מבחינה מקצועית והארגונית. יש קו פעולה שנותן לנו להרגיש נוח ושיש גב מקצועי. משקיעים המון משאבים בגידול דורות חדשים של שופטים. בשנתיים האחרונות עלו שישה שופטים חדשים לליגת העל, זה המון. אני רגוע ובטוח שיש דור עתיד טוב".
לסיום, השחקנים נמצאים כל הזמן בכותרות, לפעמים גם המאמנים. השופט בדרך כלל נשאר בצד (אל"כ ישנה שערורייה). זה מפריע לך? היית רוצה שאחרי שהעברת בצורה טובה משחק גדול יזכירו את זה?
"באופן טבעי ואנושי כשאתה עושה עבודה טובה אתה רוצה פידבק. כשאתה יוצא ממשחק קשה ומאתגר ומרגישים שעשינו עבודה טובה אנחנו צמאים לקבל פידבק טוב ולקבל תחושה שעשינו משהו טוב. אבל אנחנו יודעים שאנחנו האמצעי ולא הכוכבים והמטרה של כל הדבר הזה. בסופו של דבר אנחנו הכלי שבאמצעותו הספורט הזה מתקיים. אנחנו לא מתים על זה שאנחנו בכותרות רק כשיש משהו שלילי, אבל אנחנו מבינים שזה המצב. אנחנו מסתפקים שאנחנו מרגישים טוב עם העבודה שלנו ומקבלים את הפידבק מהסביבה שלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
