בגיל 31 ואחרי קריירה מקצוענית שנמשכה תשע שנים, שמונה מהן בכדורסל הישראלי, החליט סטו דאגלס לסיים את הקריירה. בראיון בלעדי ל"ישראל היום" מודיע הגארד היהודי-אמריקני על החלטתו וגם מסביר את הסיבות שהביאו אותו לעבור בשלב מוקדם לפרק הבא בחייו.
"לפני כמה שנים התחלתי לחשוב על סיום הקריירה", מספר דאגלס, "כשהקורונה הגיעה המגיפה גרמה לי לחשוב על מה חשוב בחיים והבנתי שכל מה שאני אוהב באמת נמצא באינדיאנה והכדורסל פחות משמח אותי כבר, כך שנשארתי בבית ונהניתי מהזמן עם המשפחה והחברה שלי. בעונה האחרונה הבנתי שאני אשחק עוד כמה חודשים וזהו, אני מוכן להתחיל את הפרק הבא".
ובכל זאת, אתה רק בן 31.
"אמנם אני בן 31, אבל אני לוקח את הכדורסל מאוד ברצינות מאז גיל 6. 25 שנה גרמו לי להיות מותש, אני עייף. ישראל עזרה לי ליהנות עד עכשיו בחיים, אבל קשה לחיות מחוץ לבית, ומנטלית בחיי כדורסל אני יותר מבוגר מ-31. כולם בסביבתי אומרים שאני יכול להמשיך, ושאני כן יכול ליהנות, אבל אני יודע שאהנה יותר להיות בבית עם המשפחה שלי".
אתה מרגיש שמימשת את הפוטנציאל שלך?
"לא, ללא ספק לא. זה משהו שאצטרך להתמודד איתו תמיד, ואני עושה את זה טוב יותר בשנים האחרונות, אבל סטיוראט של גיל 6 יכעס על מה שיצא ממני. אני לא יכול לשנות כלום אלא רק להסתכל אחורה וזה יכאיב, אז צריך להתקדם".
ועדיין, מה לדעתך הסיבות שמנעו ממך לממש את מלוא הפוטנציאל?
"הרבה סיבות. נתחיל בי, מעולם לא היה לי את הביטחון שהייתי צריך כדי לממש את הפוטנציאל. הצד המנטלי של המשחק זה משהו נפרד. תמיד אמרתי לחברים ולמשפחה שהלוואי שהייתי קצת יותר טיפש כדי שלא אחשוב יותר מדי וזה יקפיא אותי. זאת הייתה בעיה בשבילי. בנוסף, ההתחלה שלי בישראל לא הייתה טובה ולא האמנתי שאני שייך אז זה גם פגע בי".
"אתגעגע לסגנון החיים הרגוע"
ב-2012 החל דאגלס את הקריירה המקצוענית בקבוצת נובארה הספרדית ושנה לאחר מכן נחת בהפועל גלבוע/גליל. מאז שיחק רק בישראל, אך לא מצא את מקומו הקבוע והחליף שבע קבוצות בשמונה שנים. רק בעירוני נהריה שיחק יותר מעונה אחת. בראיון ל"ישראל היום" לפני שנתיים אמר שלדעתו הכדורסל הישראלי קצת פספס איתו.
מה הטיפ שאתה יכול לתת לילד צעיר שרוצה להיות שחקן מקצועני?
"לך לאן שאתה יכול להתפתח הכי טוב. אני למשל הלכתי למישיגן, מקום גדול, אבל היה לי יותר טוב ללכת למקום קטן שיתן לי להתפתח. תחשוב על איפה תהיה עוד 10 שנים ולא מה מודפס לך על הגופיה העונה. לך אפילו לקבוצה הכי גרועה, אם זה יתן לך להתפתח ותהיה סבלני".
מה דעתך על היחס בישראל כלפי יהודים מתאזרחים?
"אני מבין את התסכול שמביאים אמריקאים ישראלים שלא מאוד טובים והם לוקחים את המקום של צעירים ישראלים, אבל אני חושב שמדובר בעניין לטווח ארוך ומוזר להעניש מתאזרחים שמקיימים את החוק ועושים עליה. זה עניין של כסף, אבל צריך לקדם את הליגה ואני חושב שההתפתחות של הישראלים צעירים זה חשוב. מכבי עושים את זה, גלבוע גליל עושים את זה, יותר קבוצות צריכות לעשות עבודה טובה יותר בתחום הזה ולבנות שנה אחרי שנה. צריך להתמקד בפיתוח שחקנים צעירים במקום באמריקנים-ישראלים, אבל לא בטוח שקנסות הם הפתרון האמיתי".
מה הכי יחסר לך בכדורסל?
"אני אתגעגע לסגנון החיים שהכדורסל העניק לי - מאוד רגוע בהשוואה לעבודות טיפוסיות ויש לך הרבה חופש וזמן לעשות דברים מהנים. זה מה שאתגעגע אליו הכי הרבה".
תמשיך לעקוב אחרי הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שכן. אני עוקב אחריהם במדיה החברתית ולא אסיר עוקב. יש הרבה שחקנים צעירים שראיתי ויהיה נחמד לצפות בהם גדלים ובכדורסל הישראלי וכמה שהוא מתפתח. הוא הופך לחלק גדול יותר בכדורסל האירופי".
מה הצעד הבא?
"אם תשאל את אמא שלי היא רוצה שאאמן. היא מתחננת. היא רצתה שאקח משרת עוזר מאמן בקבוצת נשים באינדיאנפוליס, אבל זה כ"כ קשה לאמן במכללות ואני יודע שלא באמת איהנה מזה. אני מחפש משהו שאהנה בו ואצליח לממש את עצמי. כרגע אני לוקח את הזמן ונהנה מהזמן הפנוי שלי. אני נפגש עם אנשים ומנסה להבין מה אני רוצה ומה לא. אני רגיל להיות לבד בישראל וכעת אני הולך ופוגש אנשים כל יום. אני מקווה שבתוך כמה חודשים אמצא את העיסוק הבא שלי בחיים".
שאלון סיכום קריירה
הרגע הגדול בקריירה - קשה לי לבחור רגע גדול אבל השנה הראשונה שלי בנהריה הייתה המועדפת עלי והכי טובה שלי בקריירה. היינו קרובים ממש לנצח את הפועל ירושלים בפלייאוף".
הרגע המאכזב בקריירה – השנה הראשונה בגלבוע גליל. לא ידעתי לאן אני נכנס. חתמתי על חוזה וזאת הייתה שנה ממש קשה. לא שיחקתי הרבה דקות ולא הרגשתי חלק מהקבוצה. זאת האכזבה הכי גדולה, אבל זה עזר לי ללמוד וסייע לי להסתדר בישראל בהמשך הקריירה".
המאמן שהכי השפיע – צוות האימון במכללת מישיגן היה מדהים. העוזר מאמן היה מדהים ושינה את איך שאני מסתכל על כדורסל. הפכתי שם לאדם חכם יותר ועובדה שבישראל תמיד הייתי השחקן החושב והחכם".
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו – דרווין קיצ'ן.
השחקן הכי טוב ששיחקת נגדו – אנדרו גאודלוק.
