גיא גודס ראה הכל בכדורסל הישראלי - הן כשחקן והן כמאמן. לכן, הגם שעזב את הפועל חולון רק לפני פחות מחודש - לא תראו אותו בוחר לגלם את תפקיד הקורבן, להפך. גודס מביט קדימה, וכבר רעב לאתגר הבא בקריירה.
גודס הוא לא עוד מאמן בחולון. הוא חרוט באותיות זהב בתולדות המועדון, לאחר שזכה איתו באליפות ב־2022. באותה עונה הוא גם הביא את הקבוצה לפיינל פור ליגת האלופות.
עם זאת, הקדנציה השנייה במועדון כבר היתה פחות מוצלחת, ולאחר שהקבוצה הודחה מהגביע ומהמפעל האירופי המאמן בן ה־53 החליט לעזוב. "אמרתי להם 'בואו ניפרד כידידים'. עשיתי את זה לטובת הקבוצה ולא לטובתי האישית. אמרתי שאני מוכן לספוג", הוא מספר כעת בראיון ראשון ל"ישראל היום".
"הלכתי כדי להרחיק את האש מהקבוצה, אני מאוד רוצה שהפועל חולון תצליח. המועדון הזה יקר לי. עשיתי בו משהו. אני חייב לומר - כל מה שרציתי קיבלתי. בנינו תמהיל מעניין מאוד, אבל בהמשך הלכו לנו שני שחקנים שהיו 50 אחוז מהתפוקה של הקבוצה - הרכז (ניב משגב) הכי דומיננטי, ששווה 10-8 אסיסטים במשחק, והגבוה הכי טוב בליגה (מרכוס בינגהאם).
"זה טרף לנו את כל הקלפים. מחליפים לא היה אפשר למצוא. חרשתי את כל אירופה, אבל שחקן פנים במקום בינגהאם לא היה אפשר למצוא. לא רציתי להביא מישהו רק כדי להגיד שהבאתי. אנשים לא הבינו את המצב, או שאולי לא רצו להבין".
אתה ידוע כאחד שלא מוותר, מה קרה הפעם?
"מתבגרים. מבינים עוד דברים. אני לא נלחם עם הראש בקיר, מה שאולי הייתי עושה בעבר. לא ויתרתי על הקבוצה, אלא בגלל הסיטואציה. לא איבדתי את חדר ההלבשה, האווירה בתוך הקבוצה היתה מדהימה, הכימיה היתה מצוינת, שחקנים באו ואמרו לי שאני חייב להישאר. שמעתי את הקללות נגדי והחלטתי לוותר.
"בשנה כזו - שהיא קשה לכולם בגלל המצב - בשביל מה אני צריך את זה? אם זה היה קורה רק בהפסדים - מילא, אבל גם כשניצחנו את הגליל הקהל יצא נגדי. לכן החלטתי שאני קם והולך - לנטרל את כל השלילי. אני מדגיש שזה גרעין מסוים בקהל ולא כל הקהל. הגענו למצב שאני סובל והם סובלים, אז החלטתי לזוז הצידה ואין יותר בלגן. אין יותר את מי להאשים. אפשר להתרכז בלעודד את הקבוצה".
אולי עשית טעות שחזרת לקדנציה נוספת אחרי האליפות.
"זה לא עבר לי בראש. הרגשתי שאני חוזר הביתה. אני מאוד אוהב את חולון, זה מועדון נהדר עם קהל נהדר. העובדה שקומץ אוהדים הלך נגדי לא מייצגת. זה קרה למאמנים לפני ויקרה גם אחריי".
מה למדת מכל הסיפור על מעמד המאמן?
"אתה טוב כמו המשחק האחרון שלו. יום אחד אתה תותח, יום אחד אין לך מושג. לשמחתי אני יותר מנצח מאשר מפסיד. להיות מאמן זו עבודה של מזוכיסטים, אז כנראה אני מזוכיסט. לקחת אליפות? זה טוב לאותה שנה. אני לא שוכח שגם בשנה אחרי שזכינו, אוהדים קיללו אותי ולא היתה שנה קלה. במדינה שלנו הזיכרון קצר. זה לא רק בספורט אלא בכל דבר".
ומה עכשיו? מנוחה?
"מה פתאום, בדיוק ההפך. האנרגיות שלי בשיאן. אנשים נדהמים מהיכולת שלי לעשות ריסטארט. אני כבר בטירוף לדבר הבא, מרגיש שלא השלמתי את העבודה. אין אצלי דבר כזה להיכנס למרה שחורה, לנתח דברים ומה עשו לי. אני מאוד משימתי. נגמר משהו, עוברים לדבר הבא. אני כנראה מכור לאדרנלין".
בעבר דיברת על הרצון שלך לאמן מחוץ לישראל.
"אם יהיה משהו מעניין, אז בהחלט. העניין הוא שזה לא מה שהיה פעם. היום ברוב המקומות הדלתות סגורות בפני ישראלים".
יכול להיות שתרצה דווקא לנהל, ולא לאמן?
"יש הרבה אופציות בכדורסל. לא הכל זה לאמן באופן פיזי. אנשים מעניינים אותי בכל מיני מובנים, ואני פתוח לכל מיני דברים. לא פוסל שום דבר. אני רציונלי, אין לי חלומות. אם משהו מעניין אותי, אני עושה".
