![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
כל אוהד בטוח שהוא הכי מבין והוא הכי יודע ואם יקשיבו לו במשחק הספציפי הזה, אבל באמת רק בזה, וזהו הקבוצה תנצח כי זה שעל הקווים עושה הכל הפוך. תוריד את זה, תעלה את ההוא וכמובן שתשחק רק ככה כי עובדה שנראינו טוב בדרך הזאת ואיך אתה לא רואה את זה? כמובן שגם בהפועל תל אביב זה קורה ואפילו ביתר שאת.
בזמן שבמשחקים במסגרת המקומית ניתן לשמוע את זה בכל אולם ובכל שורה ביציע, במסגרת האירופית זה בעיקר מגיע מהרשתות החברתיות ולפעמים נראה מצחיק ולא קשור לכלום. אבל מה עם במקרה של הפועל זה נכון והמאמן לא מבין מה הוא עושה או בוחר לעשות את הדברים בצורה הכי לא נכונה שאפשר?
שלשום (רביעי) בניצחון על אולםמנגד עומדים להם ג'ו רגלנד וים מדר. שני אהובי הקהל, שגם היה רוצה לראות אותם על המגרש כמה שיותר, כאשר לא מעט מהאוהדים סבורים כי לשניהם יש מקום יחדיו על המגרש. במקרה של הראשון, בזמן היעדרותו של בברלי הוא מילא את החסר בצורה מרשימה יותר מהמקור כאשר הקבוצה שיחקה את הכדורסל הטוב ביותר שלה ודווקא עם החזרה של בברלי, הוא והקבוצה חזרו אחורה בזמן ואפילו ביכולת כשנראה שהייבוש פוגע בו.
במקרה של מדר, ההתחלה הייתה נראית מבטיחה כאשר בהמשך דעך גם הוא עם חזרתו של שחקן ה-NBA. המחצית השנייה מול אולם הזכירה לכולם למה המועדון האדום רדף אחריו ורצה בו כל כך והתקווה הגדולה היא שמדר ישאב אנרגיות מהערב הזה להמשך.
אמנם במאזן פחות טוב מהשנה שעברה אך שנה שנייה ברצף שהפועל ת"א מעפילה ישירות לרבע הגמר ביורוקאפ ומתחילה לפתח סוג של מסורת אירופאית בעונות ללא בית אמיתי. שלב הבתים הזה היה הכל חוץ ממה שציפו לו בהפועל תל אביב.
הפסדים לא מחויבים, ניצחונות לא משכנעים ובעיקר המון חוסר שקט. בסוף רק התוצאה הסופית חשובה ואולי דווקא מהמקום הזה ניתן יהיה לשאוב אופטימיות לגביע המדינה ולשלבי ההכרעה באירופה.
