מכבי תל אביב מתארחת אצל הפועל עפולה. עוד משחק ליגה שהיא כנראה תנצח. על הספסל יושב עומר מאייר. לא ברור אם הוא נרשם בטופס המשחק או לא, אבל בשורה התחתונה - הוא לא ישחק אפילו דקה. שוב. מכבי תנצח (איזו הפתעה) ב-12 נקודות הפרש. אפילו וויל ריימן, רפי מנקו וג'ייק כהן ישחקו. אבל מאייר, העתיד של מכבי ושל הכדורסל הישראלי כולו, לא ישותף לשנייה, ולא בפעם הראשונה העונה.
הקלישאה אומרת שקשה מאוד לעשות את המעבר מהנוער לבוגרים. הפיזיות אחרת, המשחק הרבה יותר אינטנסיבי ואין מקום לטעויות. אבל דווקא את הקושי הזה מאייר צלח בלי בעיות. כבר בגיל 17 הוא קיבל דקות משמעותיות בליגת העל במדי הצהובים והוכיח שהוא שחקן לגיטימי. מבחינה פיזית הוא נראה כמו אבא של שאר הגארדים בצהוב העונה, ואחרי קיץ גדול עם נבחרת הנוער, גם במכבי הבינו שיש פה חתיכת שחקן - ואחרי סאגה ארוכה בקיץ החתימו אותו על חוזה ארוך טווח.
אז למה מאייר לא מקבל דקה נגד עפולה? או נגד הפועל ירושלים? או נגד הפועל חולון? ושבכלל לא נתחיל לדבר על היורוליג. פיני גרשון לוקח אחריות ואומר שהוא "אשם" כי המליץ לו להישאר העונה במכבי. עודד קטש מספר שהוא "נמצא בסביבה שמתאימה לו" וש"עוד יהיו לו הרבה הזדמנויות". אבל בשורה התחתונה אחד הכישרונות הכי גדולים שיש לנו עומד העונה במקום. כמה? 121 דקות העונה בלבד בליגת העל.
אבל האשמה היא לא רק על מכבי ת"א, אלא גם על השחקן עצמו ועל מי שעוזר לו לקבל החלטות. מאייר, ברור לכל, היה צריך לשחק העונה בקבוצה שיכולה לתת לו 25 דק' בממוצע, שלא לדבר על דקות משחק במפעל אירופי (לוקסוס שיש לבן שרף). במכבי הלחוצה, בטח ובטח השנה, זה לא יקרה. ואת זה הוא היה צריך להבין לפני שחתם שם על החוזה החדש שכולא אותו ביד אליהו.
אותה בעיה, סיטואציה שונה
אצל נועם יעקב בהפועל תל אביב הסיטואציה היא קצת שונה. אפשר לומר שעופר ינאי קצת "רימה" אותו בתחילת העונה כשחתם על החוזה. יעקב חשב שהוא מגיע להיות רכז שני בקבוצה שתלחם על תואר היורוקאפ, אבל סיים כשחקן ה-13 בסגל, כשלפניו שישה גארדים לפחות בהיררכיה, וכעת נפצע לתקופת זמן ממושכת.
בניגוד למאייר, יעקב כן קיבל פה ושם הזדמנויות לקנות את המקום שלו ברוטציה. אבל הן היו מעטות, מוזרות (מי מעלה שחקן שלא נגע בכדור חודש בחמישייה?) ובמשחקים שהיה בהם יותר מדי על הכף. אז נכון, גם הוא אשם, כי הוא באמת לא סיפק את הסחורה. אבל האשמה הבאמת גדולה שלו ושל אנשיו היא ההחלטה הנוראית לעזוב את וילרבאן.
בעונה שעברה, בגיל 19, באחת האקדמיות הכי טובות שיש היום באירופה, יעקב התחיל לבסס את עצמו כשחקן יורוליג לגיטימי. העונה, בגיל 20, הוא מאבד לגיטימציה כשחקן יורוקאפ. כן כן, יש מצב שכדי להתניע מחדש את הקריירה, יעקב יצטרך לרדת לקבוצת דרג שני בישראל.
ואולי הכי מטריד, זה שהוא פשוט נראה שחקן פחות טוב ממה שראינו ממנו בעבר. הוא חסר ביטחון, הקליעה שלו ל-3 שגם ככה היתה עקב האכילס שלו לא השתפרה, וכשחושבים על זה לעומק: איך היא אמורה להשתפר אם הוא לא משחק?
אז בואו ניכנס קצת לפרופורציות. מאייר ויעקב עוד יהיו שחקנים טובים. הם יגיעו לנבחרת ישראל, ישחקו באירופה (לכל הפחות) ויובילו קבוצות. אבל יכול להיות שבעונה הזאת הם פספסו את ההזדמנות שלהם להפוך משחקני טופ יורוליג, לשחקני NBA. תראו את בן שרף.
