מעבר ליכולות הכדורסל שלו ולמוסר העבודה הגבוה, לים מדר יש יכולת מנטלית וקשיחות. הוא לא מוריד ראש ויודע לצאת ממצבים לא פשוטים. מדר היה הכוכב הגדול של חלון הנבחרות עם שני הניצחונות על אוקראינה בדיוק בגלל התכונה הזו. היכולת להחליף דיסקט.
מדר שיחק העונה רק 60 דקות במדי באיירן מינכן. יש משחקים שלא עלה על הפרקט בכלל. מתוך המצב המקצועי הזה הוא הגיע לחלון הנבחרת ובשני המשחקים שיחק יותר מבכל העונה בקבוצה הגרמנית. הוא ידע לשים בצד את כל הזמן הארוך על הספסל בקבוצה לטובת תפקיד המנהיג והשחקן המוביל של הנבחרת.
הוא פשוט השתמש במנגנון השיכחה וקלע בשני המשחקים מול אוקראינה 45 נקודות בסך הכל. זה לא פעם ראשונה שהוא מוכיח מאיזה חומר הוא קורץ. גם בחלון הקודם בפברואר הוא הגיע במצב לא סימפטי. זה היה אחרי חילופי המאמנים בפנרבחצ'ה שהרעו את מצבו המקצועי. גם אז הוא ידע לעשות את ההפרדה ולהתמודד הכי טוב מבחינה מנטלית. האופי הזה יוביל אותו בסופו של דבר למקומות גבוהים בקריירה שלו. עכשיו הוא עומד בפני החלטה משמעותית - האם לעזוב את באיירן ואם כן אז לאן.
מדר הוא הסיפור המרכזי של החלון הזה, שבסיומו העפילה נבחרת ישראל בפעם ה-15 ברציפות ליורובאסקט. שני הניצחונות מול אוקראינה עם שתי מחציות שניות משכנעות מאוד הביאו את ישראל למקום שהיא מכירה כל כך טוב.
מלבד מדר היו עוד רבים שתרמו, אבל אני אתמקד בשניים: בשחקן היציב ביותר בנבחרת ובילד עם העתיד הגדול. ב-4 משחקי הנבחרת במוקדמות תומר גינת נמצא כל הזמן בין 16 ל-18 נקודות ואחוזי הקליעה שלו לשתי נקודות עומדים על 76.
שרף בבכורה שלו בנבחרת התרגש במשחק הראשון, אבל אתמול הגארד בן ה-18 כבר הביא את הכישרון הגדול שלו והביטחון הרב לידי ביטוי ונראה כאילו הוא משחק בנבחרת כבר שנים.
מעל הכל זו נבחרת שמשדרת אנרגיות טובות. זוכרים נבחרות מהעבר, זוכרים בעיות ואגו - לא תמצאו את זה בגרסה הנוכחית. ראינו חבורה מאוד מחוברת ששמחה להיות ביחד, והנה לכם בסיס חשוב להצלחה עתידית.
הנבחרת יכולה להסתכל באופטימיות לעבר הקיץ. יש סגל איכותי, יש שחקנים שיכולים להוביל. הפעם גם יש מתאזרח איכותי שהשתלב מצוין ויש עומק.
מעבר לשחקנים ששיחקו ביומיים האלה (מינוס בן שרף שאם ייבחר בדראפט לא ישחק ביורובאסקט), יש שחקנים כמו נועם יעקב וגבי צ'אצ'אשווילי שלא היו ב-12 במשחקים הללו, נועם דוברת היה בסגל ולא שותף. בנוסף אליהם יש פצועים שלא יכלו ליטול חלק: תמיר בלאט ונמרוד לוי. ומעל כולם יש את דני אבדיה, שיהיה בנבחרת באליפות בקיץ. לאריאל בית הלחמי יש הרבה עומק ואיכות ללכת איתם לאליפות.
ועכשו נוריד לקרקע. צריך לקחת את ההישג הזה בפרופורציות. כבר שנים שהבעיה של הנבחרת היא לא לעלות לאליפות אירופה אלא להצליח בה. להזכירכם, עברו מעל 20 מאז שהיינו בשמיניה הראשונה בטורניר הגמר.
הפרופורציות נדרשות מכיוון שהיורובאסקט שונה מהמוקדמות. לשם מגיעות הנבחרות עם ההרכבים המלאים, עם שחקני NBA ושחקני היורוליג ורמת הקושי עולה מאוד.
לכן, כל האנרגיות מעכשיו ועד הקיץ צריכות להיות בפיצוח הסוגיה - איך אנחנו מספקים קבלות גם בבמה המרכזית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו