מדר, קרינגטון, גינת ושרף: מה אפשר ללמוד על נבחרת ישראל מהניצחון מול אוקראינה?

 

ראינו הבדל גדול בין המחציות - 36 נקודות לעומת 50 בשניה. הסיבות: שיפור הגנתי שאיפשר שטף התקפי הרבה יותר טוב וריווח הרבה יותר טוב של המגרש. רק 5 זריקות לשלוש ראינו במחצית הראשונה הדי תקועה של הנבחרת. במחצית השניה כבר לא ראינו את הצפיפות ההתקפית וזה התבטא ב-7 מ-12 לשלוש. השלשות, להזכירכם היו נקודת תורפה בחלון המשחקים הראשון.

 

הנבחרת הייתה לאורך שנים הבמה של שחקנים לצאת מתקופות לא טובות בקבוצות שלהם. הפעם קיבלנו עוד דוגמה: ים מדר. הרכז שמשחק מעט מאוד בבאיירן מינכן הגיע למקום בו הוא הופך משחקן שולי לשחקן מרכזי ולבעל הבית והוכיח את היכולות שאנחנו מכירים.

לא בפעם הראשונה אנחנו רואים אותו מגיע לנבחרת ושוכח הכל. מעיד על היכולות המנטליות שלו והמחויבות הגדולה. אולי דווקא דרך הנבחרת הוא ישלח מסר למאמן שלו בבאיירן.

 

 

לפי הבכורה של קאדין קרינגטון, מדובר בבינגו. הגארד של הפועל ירושלים הוכיח שהוא החתיכה החסרה. ישראל חסרה עוד גארד שיוכל לייצר מצבים, לסייע בהובלת הכדור ולעשות סל במצבים שמסתבכים על הפרקט. מעבר לכך גם שפת הגוף שלו חיובית מאוד והוא בא להשתלב ולא לגנוב את ההצגה מאף אחד. בהתחשב בעובדה שזה היה משחק ראשון אפשר להגדיר את ההופעה שלו ככמעט מושלמת ותוספת גדולה לנבחרת.

 

 

תומר גינת (ללא החטאה מ-2 נקודות), הוא עוגן והמשיך את היכולת מהחלון הראשון. צריך גם להתייחס לספסל (ניהול חילופים טוב של אריאל בית הלחמי) - את הדחיפה הגדולה ברבע השלישי נתנו דווקא עוז בלייזר ועידן זלמנסון. זה חשוב מאוד שמעבר לעוגנים שלה יש לנבחרת גיבוי מהספסל.

 

ומילה אחרונה על הבכורה של בן שרף: אף אחד לא ציפה שהוא ישתלט על הנבחרת בהופעה הראשונה. תשע וחצי דקות הוא קיבל כדי לטעום לראשונה בגיל 18 את המדים הלאומיים. עוד נראה ממנו הופעות גדולות בנבחרת.