על תנאי: סייבן לי הפך מהר מאוד ממושיע לבעיה שמכבי תל אביב לא מצליחה להתמודד איתה

נכון למצב בארץ, צריך לקחת בחשבון כל מיני נתנונים כשבאים להחתים שחקן זר. כשסייבן לי הכניס לחוזהו במכבי תל אביב סעיף שמשאפשר לו בשלב זה לא להגיע לישראל, ייתכן ומכבי תל אביב הייתה צריכה לשקול מחדש את ההחתמה שלו. הבעיה היא, כשאתה במצב נואש, אתה נאלץ לקבל כמעט כל תנאי, וזה רע לקבוצה.

 

הבעיה שהתנאי הזה מציב למכבי מורכבת לא פחות מבעיית הפציעות והחיסורים בסגל. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשלב את לי בקבוצה, כשהוא לא איתה כל השבוע, אלא נשאר בבלגרד ולמעשה מועסק בשלט רחוק, ממש עבודה היברידית. ההישארות שלו בחו"ל מביאה לכך שהוא כמעט ולא מתאמן עם חבריו לקבוצה, וכשחקן חדש הוא צריך בדיוק את ההיפך, אקסטרה אימונים לצידם, בטח שמדובר בשחקן מרכזי שהרבה מונח על כתפיו.

 

עברו שבועיים מאז שלי הצטרף למכבי והוא התאמן עם הקבוצה פעמיים בלבד. עם רשימת הפציעות והחיסורים הקריטית, מסתבר שהבעיה עם מי שנמצא (לי) לא פחות גדולה מהבעיה עם אלה שאינם נמצאים.

 

עודד קטש לא מספר סיפורים ואומר את האמת, עד שלא נותר אלא להזדהות עם דבריו בסיום ההפסד בקובנה: "זה מה שיש לנו להציע. אין קסמים. אי אפשר לרמות בכדורסל". גם הוא יודע שמכבי נמצאת בנקודת שפל בגלל הבעיות המוזכרות, וכל עוד המצב הזה יימשך, המחירים יהיו כבדים. מכבי חייבת לייצב את עצמה מהר ככל האפשר, כשנקודת המפנה יכולה להגיע עם החלמתם המתקרבת של וויינן גבריאל ורוקאס יוקובאיטיס. 

 

חוסר האונים של מכבי במחצית הראשונה מול ז'לגיריס (44:24) היא תוצאה של האווירה סביב מצב הקבוצה הגרוע בשבוע האחרון, בעיקר אחרי ההשבתה של תמיר בלאט. מכבי עלתה למשחק בלי שחקנים ובלי אמונה, וב-20 הדקות הראשונות זה היה נראה שהיא פשוט ויתרה על המשחק מראש. כשהתעשתה זה כבר היה מאוחר מדי.

 

ובכל זאת נקודות אור: עומר מאייר קיבל דקות מנוע ראשונות ולא אכזב. המשחק הזה יכול היה ללכת בקלות לכיוון ה-40 הפרש, אבל הצהובים התאפסו ומנעו ביזיון עם רוח לחימה שחזרה. גם שפת הגוף שידרה משהו אחר וההפרש ירד זמנית לחד ספרתי, אבל נס ז'לגיריס 2 לא הגיע. בעצם, נוכח מצבה של מכבי, ההפסד רק ב-15 הפרש היה סוג של נס.