המשחק נגד אריס סלוניקי היה בחשיבות גבוהה עבור הפועל ירושלים משתי סיבות. היא קודם כל הייתה צריכה להתאושש מהמכה שספגה מול הפועל תל אביב ביום ראשון. בנוסף על כך, כדי להיצמד לצמרת הבית ביורוקאפ היא ידעה שצריך לא ליפול במשחקי חוץ מול קבוצות פחות טובות ממנה, כמו אריס.
עם ניצחון 68:78, הודות לרבע האחרון מצוין, ירושלים עמדה במשימה. היא סופרת שלושה ניצחונות רצופים במפעל וצריך לזכות שההפסד היחיד היה מול ולנסיה החזקה. במילים אחרות – במפעל האירופי היא עושה את שלה.
המשחק הזה מעלה שאלה אם הפועל ירושלים עוברת שינוי שקט. הקבוצה הייתה שייכת בשנתיים האחרונות באופן בלעדי לספידי סמית'. במשחק הזה ירושלים הייתה לגמרי הקבוצה של ג'ארד הארפר, כשסמית' צופה בכל הרבע האחרון מהספסל. זה היה רבע מצוין אחרי דקות ארוכות חלשות מאוד והאחראי לכך הוא הרכז שהגיע בקיץ האחרון.
במשחקים הקודמים הארפר התרכז בעיקר בלייצר נקודות. ברבע האחרון אמש, כשכל נטל ניהול המשחק על כתפיו, הוא הראה שהוא יודע גם את מלאכת הניווט. תעיד על כך כמות האסיסטים עימה סיים את המשחק – 15. עכשיו השאלה היא אם מה שקרה ברבע האחרון בסלוניקי יהפוך למגמה והקבוצה תעבור מהידיים של סמית' לאלה של הארפר.
אריס הייתה קבוצה מפוארת בעברה אבל היום היא בינונית במקרה הטוב. מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב זה להיות אגרסיבית בהגנה. כל עוד הפועל ירושלים לא הבינה שאם לא תשווה את רמת האגרסיביות היא תוכל לספוג הפסד מיותר, קרו לה דברים רעים. כשהאסימון נפל היא העבירה אליה את השליטה במשחק תוך מספר דקות.
השליטה עברה צד ברבע הרביעי בזכות חמישייה נכונה שהציב יונתן אלון, כשאמור ויתר על סמית' לטובת שני עוגנים הגנתיים – אור קורנליוס וג'רמי מורגן. האחרון היה עד עכשיו בכושר לא טוב ולא מחובר לקבוצה. עם מדד 14 אתמול, המשחק הזה יכול להביא עבורו את השינוי. אולי זה המשחק שיחבר אותו לקבוצה.
רבע טוב אחד בלבד הספיק לירושלים כדי לנצח בחוץ ועוד בהפרש דו ספרתי, וזאת כשהיא משאירה לא פחות מ-17 נקודות על קו העונשין. זה אומר משהו על הפוטנציאל שעוד יש בה. בשבוע הבא היא תארח את קלוז' הרומנית. נקדים ונאמר שהיריבה הבאה טובה מאריס ושמאזנה השלילי (3:1) לא משקף את יכולותיה. יש בה גם שחקן אחד שמוכר היטב לירושלמים – זאק הנקינס – שיהיה לו הרבה מה להוכיח.
