להפועל תל אביב והפועל ירושלים מטרות זהות, אך הדרך שונה לחלוטין

שבוע אחרי שיצאה לדרך, ליגת העל בכדורסל תציג הערב את המשחק הגדול הראשון בעונת 2024/25. הפועל ירושלים והפועל תל אביב – שתי הנציגות שלנו ביורוקאפ - ייפגשו בארנה בבירה לקרב (ספורטיבי, כמובן) שהוא הרבה מעבר לכדורסל. זהו קרב על הדרך.
בקרב אחד - כמות הכותרות - האדומים מתל אביב כבר ניצחו. אפילו בנוקאאוט. על הפרקט זו כבר שאלה אחרת, אפילו שעל הנייר החבורה של סטפנוס דדאס נראית מוכשרת יותר.

לשתי הקבוצות שאיפות זהות העונה - זכייה ביורוקאפ, שתעניק כרטיס ליורוליג, ואליפות בישראל. עם זאת, הדרך של שתיהן שונה בתכלית. למעשה, אפשר לומר שמדובר בשני מועדונים שהם הפכים מוחלטים זה של זה.

בהפועל תל אביב רועש, רועש מדי. מנגד, בהפועל ירושלים שקט תעשייתי. אם היה אפשר לחבר מד דציבלים להתרחשויות בשתי הקבוצות, הוא כנראה היה מגיע לפיצוץ כשמדובר באדומים מתל אביב וכמעט לא היה מגיב כשמדובר בקבוצה מהבירה.

צרכני תקשורת הספורט מתקשים לעקוב אחרי קצב החדשות שבא מהקבוצה שבבעלות עופר ינאי. בהפועל תל אביב נדמה שהכל יוצא החוצה - כל החדשות, המתחים, המאבקים, השינויים והתוכניות. לעומת זאת, אצל הפועל ירושלים הכל נשאר במשפחה.

כבר בקיץ היה ברור שהקבוצות רוצות ללכת בגדול, אבל ילכו בדרכים שונות. מהרגע הראשון בלט שיש הבדלי גישה תהומיים: קו סולידי, מחושב ושקט מול התנהלות תזזיתית עם הרבה אמוציות וכותרות.
זה בא לידי ביטוי בדרך שבה נבנו הקבוצות: בהפועל תל אביב סגל חדש לגמרי - 10 שחקנים "מהניילון" והיד עוד נטויה; בהפועל ירושלים, מנגד, בחרו בהמשכיות וצירפו רק 4 שחקנים חדשים.

ויש כמובן גם את הפרופיל של השחקנים. כמעט כל החתמה של הפועל תל אביב לוותה ברעש גדול - מג'ונתן מוטלי, דרך פטריק בברלי ועד ברונו קאבוקלו. ההפך הגמור היה בירושלים. היא יכולה היתה להחתים שמות גדולים, אולי גדולים מאלה של היריבה, אבל בחרה בדרך אחרת.

ברור לכל שירושלים יכולה להשקיע סכומים אדירים. החלטת המערכת היתה להגדיל תקציב, אבל לא להשתולל. הכל שם מאוד מדוד. אצל הפועל תל אביב התקציב גדל תוך כדי הקיץ מסביבות ה־50 מיליון דולר ל־70 מיליון. בהפועל תל אביב יש שלושה "מיליונרים" בסגל ברמת השכר. בירושלים אף לא אחד.

אצל הפועל תל אביב מדברים כל הזמן מי בא ומי הולך. סופרים דקות לשחקנים ובודקים כל יום מה מצבו של המאמן סטפנוס דדאס. איך לא יהיה לחץ אם הבעלים מצהיר לפני העונה שאי־זכייה בתארים תהיה כישלון. אצל הפועל ירושלים לא שמעתם מילה על המאמן מתחילת הדרך, גם כשזה הלך פחות טוב.

בקבוצה מתל אביב מדברים כל הזמן על חיזוק. עכשיו השמות שבאוויר הם של אנטוניו בלייקני ודרל מייקון. לא ברור איפה יש להם מקום כשיש כבר כוכבים גדולים שרואים מעט דקות. אצל הפועל ירושלים צריכים חיזוק ובשלב זה לא קורה דבר. שתי דוגמאות: ג'רמי מורגן לא מספק את הסחורה, ונמרוד לוי נפצע לתקופה ארוכה וטרם הובא לו מחליף.

אצל הפועל תל אביב הרעש הוא, כאמור, לא רק סביב הקבוצה, אלא גם מחוץ למגרש. מספיק רק לשים לב לסאגה סביב המעבר האפשרי ליד אליהו. סיפור מלא אמוציות בין הבעלים עופר ינאי לעמותה שהקימה את הקבוצה ואוהדים שלא מוכנים לדרוך במגרש המזוהה כל כך עם היריבה העירונית המושבעת.

בירושלים בחרו בדרך שונה. אצלם המילים "תהליך" ו"בנייה" נמצאות בלקסיקון. תתפלאו, אבל יש אוהדים שהיו רוצים שזה יהיה יותר רועש ושיהיו בקבוצה יותר שמות נוצצים. עם זאת, שלא תטעו - ירושלים לא פחות שאפתנית מהאדומה מתל אביב. גם בבירה יש הרבה לחץ להצליח. העניין הוא שהכל הרבה פחות מוחצן.

כל קבוצה בחרה את הדרך שלה. של מי הדרך הנכונה? זאת נדע, אולי, רק בסיום העונה. בסופו של דבר ידברו הניצחונות, ההישגים והתארים. הערב קרב הסגנונות במפגש ישיר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

המשחקים של הפועל תל אביב, הפועל ירושלים ואולם של בן שרף ביורוקאפ משודרים באופן בלעדי ב"ישראל היום"