ב-13 ביוני 2023 הפועל תל אביב ניצבה על סף היסטוריה. למרות פיגור דו ספרתי בחוץ מול מכבי תל אביב במשחק השלישי והמכריע של סדרת הגמר, היא הצליחה לשוב עם ריצת 0:17 שכבר קבעה מהפך ועמדה על 87:90 לזכותה בדקות הסיום של הרבע האחרון. תומר גינת, שבאותו קיץ סירב ללבוש צהוב, נותר פנוי על קשת השלוש וקיבל זריקה נוחה שהייתה יכולה להביא אליפות אדומה לראשונה מזה 54 שנה.
המשך הסיפור ידוע לכולם. הפורוורד, שוב על סף ניצחון גדול, הפך לגיבור הטראגי שלא באשמתו. הרי גם ב-2018, במדי הנבחרת, הוא פספס את הטבעת בהחטאת עונשין קריטית כשנותרו 0.2 שניות לסיום המשחק מול גרמניה. אלופת העולם לעתיד לקחה פסק זמן, הצליחה להשלים קאמבק מפיגור 23 וחגגה בהארכה בדרך למפח נפש כחול-לבן.
הפועל תל אביב, במידה מסוימת, קבוצה טראגית. אנשי מעמד הפועלים שמנסים לגבור על האליטה של העיר, העניים מול העשירים, אלו שהורסים להם אולם נולדו לסבול מול אלו שמשלמים את מחירי המנויים מהמקרים באירופה. אלו שלא זוכים באף תואר מול אלו ששנה בלי תואר משולה לעונת בלהות.
גינת אמור היה להיות הסמל לשינוי. אותה בחירה לשוב להפועל ת"א על חשבון הכסף הגדול שהציעה היריבה העירונית הייתה אמורה להוות את תחילת הדרך שבה ההגמוניה משתנה. ואם לא משתנה, אז משתווה. הישראלי עזר בשכנוע שחקנים זרים להגיע (ג'ורדן מקריי, וויל קאמינגס), תורם בצורה יעילה כדרך קבע, נבחר פעמיים לחמישיית העונה ופעם אחת לשחקן הישראלי של העונה, כמות זהה למה שהיה לפני המסע בפריז.
בנוסף, גינת מחובר לאוהדים בדרך שספק אם ראינו. כאחד שגדל ביציעים עם צעיף הקבוצה על צווארו, נראה שה-DNA של המועדון וזה של עצמו הפכו להיות אחד, וזה נראה כלפי חוץ. הוא לא מפחד להתייצב לצידם כמו בחצי גמר גביע ווינר ולא מפחד לצאת נגדם כמו אחרי ביזוי הטקס לשוטרים שנפלו לפני תחילת המשחק מול הפועל באר שבע.
הכניסה של עופר ינאי והכסף הגדול שמגיע יחד איתו גרם לאוהדים להיות רעבים לתואר אפילו יותר, מה שהופך את המשחק השלישי הערב (שני, 21:00) למשחק, כנראה, החשוב ביותר שראו במהלך חייהם, ונראה שגינת גם יודע את זה.
מאז שחזר ועד לפני חודש וחצי, גינת לא זרק חמש שלשות במשחק. נתון שכזה היה יחסית שכיח לפני שיצא להרפתקה של שנתיים בפריז מטרופוליטנס. העונה הוא זרק את כמות השלשות הנמוכה בקריירה, אבל קלע באחוזים מעולים (שלשה למשחק ב-48%). למשחק השלישי בשנה שעברה הוא הגיע עם 2/13 בפלייאוף. השנה? 12 שלשות בכמות משחקים זהה.
החיבור שלו עם סטפנוס דדאס הוא מיוחד. המאמן שדוגל בזריקות של גבוהים לשלוש מעודד את הפורוורד לנצל את המבטים הפנוים שהוא מקבל ועל הדרך להעניש את היריבות. מול עירוני קריית אתא של שרון אברהמי, המאמן תחתיו פרץ לתודעה ושהביא אותו יחד איתו להפועל, גינת קלע 4/6 לשלוש במשחק המכריע. מ-15 משחקים תחת היווני, גינת קלע 21 שלשות ב-41%.
תחת דדאס, גינת מוציא מעצמו אלמנטים חדשים של המשחק כמו אסיסטים (2.9 לעומת 1.7 לפניו) ואחוזים ל-2 (60.2% לעומת 55.3%), שהופכים אותו לשחקן יותר שלם.
אחרי אותה החטאה בגרמניה, גינת צייץ "עדיף להיכשל מלחלום". כמעט חמש שנים אחר כך, אחרי אותה החטאה בהיכל, צייץ: "תארו לכם מה נרגיש כשננצח, וננצח". הכישלון כבר לא מתקבל והמטרה הפכה לאחרת - להפוך את החלום למציאות. הסבל, כברירת מחדל, כבר לא אופציה.
התהליך הזה הוא מה שישנה את ה-DNA של המועדון ושל גינת עצמו, שצריך להוביל את חבריו בדרך לצלחת מבחינה מורלית ולאו דווקא כדורסלנית. אקסבייר מנפורד, טיילר אניס וג'יילן הורד שוב אמורים להיות הכוכבים הגדולים, אבל אם גינת יגיע שוב לפינה הימנית של המגרש ויזרוק את השלשה הפנויה ברגעי הסיום, האחוזים שהוא יקלע רק צומחים, כמו גם הסיכויים של הבטחת קיום המשפט שהפך להיות מזוהה איתו יותר מכל, "אהבה לעולם לא נכשלת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואהבה לעולם לא נכשלת ❤️
— Tomer Ginat (@TomerGinat) June 20, 2022
