בגיל שבו מרבית השחקנים עדיין מחפשים כיוון, יובל זוסמן הספיק לעבור גלגולי חיים של קריירה שלמה. מי שפרץ בסערה ובגיל 18 נבחר לשחקן המצטיין של אליפות אירופה לנבחרות עתודה, מצא את עצמו בגיל 25 בצומת דרכים. חודשים ספורים לאחר שחזר לישראל וחתם בהפועל ירושלים כישראלי בכיר בתום שנתיים מוצלחות במדי אלבה ברלין, זוסמן נמצא בעיצומה של עונה אישית מאתגרת מקצועית מבחינתו.
מהומה אלימה ב-NBA | NBA Buzz
פגרת הנבחרת וחלון מוקדמות אליפות אירופה אפשרו לגארד להתאחד עם אריאל בית הלחמי, שבהדרכתו רשם את הישג השיא בנבחרת העתודה, בתקווה לשנות את המומנטום ומסלול העונה ולצאת לדרך חדשה. רגע לפני המשחק השני בקמפיין נגד סלובניה הערב, התפנה יובל זוסמן לראיון בלעדי ל"ישראל היום".
לראשונה מאז פתיחת העונה שבר הגארד שתיקה, ובראיון אישי וגלוי לב סיפר על החזרה ארצה, קשיי ההתאקלמות בירושלים, הביקורות שהוא סופג, הקשר עם אלכסנדר דז'יקיץ' והביקורת העצמית שלו ביחס למצבו.
"אריאל מכיר אותי יותר מרוב האנשים שמבינים כדורסל בארץ, עברנו הרבה מאוד דברים וחוויות ביחד", פותח זוסמן את דבריו ומתאר את הקשר המיוחד למאמן.
"אריאל מכיר אותי היטב וראה אותי בגיל צעיר. הוא יודע מה אני מסוגל ומה אני לא מסוגל לעשות. יש לו ציפיות מאוד גבוהות וגם לי יש ציפיות גבוהות מעצמי, אז החיבור הזה הוא טוב ומאוד מיוחד בעיניי. הוא מסוג המאמנים והאנשים שלא צריך להגיד הרבה כדי לדעת מה הוא רוצה ממך".
אתה רק בן 25, אבל יש הרגשה שאתה בכדורסל הישראלי כבר המון שנים. מה אתה חושב שאנשים לא מבינים מהצד ביחס אליך?
"פרצתי לתודעה הציבורית בגיל מאוד צעיר. בגיל 19 כבר שיחקתי בבוגרים של מכבי ת"א, ועזבתי לאחר ארבע עונות בתור שחקן ישראלי מאוד משמעותי. מעטים השחקנים הישראלים שעשו מה שעשיתי במכבי בגיל שלי, להיות ישראלי משמעותי ובכיר בקבוצה כמו מכבי בגיל 23...
"בדרך כלל זה קורה בגיל מבוגר יותר. הייתי בתודעה של אנשים ועברתי לאלבה ברלין. אמנם אני רק בן 25, אבל עברתי הרבה דברים בקריירה ויש לי הרבה מאוד ניסיון ברמות הגבוהות".
הפריצה המוקדמת, הזכייה באליפות אירופה לעתודה והחוזה במכבי אמנם היו לנקודת זינוק בקריירה שרבים היו חולמים עליה, אך גם העלו לשמיים את רף הציפיות והתקוות מזוסמן, שאיתו הוא מנסה להתמודד עד היום.
"פחות מעניין אותי איך אנשים מסתכלים על זה, איך אנשים חושבים שאני אמור או צריך לשחק, אם עשיתי קפיצה או לא. הדברים האלה לא מניעים אותי קדימה. אני רוצה לעשות את הכי טוב שלי כדי שביום שבו אפרוש ואתלה את הנעליים אדע ואהיה שלם עם עצמי שעשיתי כל מה כל שיכולתי וניסיתי להשתפר בכל רגע נתון. לאנשים תמיד יהיו ציפיות מסוימות ממני, אני יודע טוב מאוד למה אני מסוגל ומה אני צריך לעשות".
חזרת הקיץ לכדורסל הישראלי אחרי שנתיים בגרמניה, איך אתה מסכם את חצי העונה הראשונה שלך?
"זו תקופת הסתגלות. מדובר על מקום שונה לחלוטין ממה שהייתי רגיל אליו באלבה. הפועל ירושלים היא מועדון גדול עם שאיפות גדולות, שביחד עם מתן אדלסון וגל מקל שואפת להיות בפסגה של כל המפעלים. זה קצת שונה מהחשיבה של אלבה, של קידום שחקנים וליהנות בכל רגע נתון. כאן אנחנו מסתכלים על המטרה הסופית, שהיא לנסות לנצח כמה שיותר, לנסות להילחם על כל התארים. הייתי צריך לעשות שינוי מנטלי מאוד מוקדם. הייתי מסוגל לעשות דברים קצת יותר טוב ולהיות קצת יותר משמעותי עבור הקבוצה עד כה".
מהצד זה נראה שעדיין לא מצאת את המקום שלך בהפועל ירושלים העונה, איך אתה רואה את הדברים?
"נכנסתי לקבוצה מנצחת עם שיטה ודרך מאוד ברורה ולא החלפתי אף שחקן בעמדה שלי, ואני צריך למצוא את המקום שלי בקבוצה שרצה כבר שנה שנייה ברציפות עם אותו הסגל. אני עדיין לומד להכיר את הקבוצה ובסוף הדברים האלה ישתפרו ויבואו לידי ביטוי, אני לא מודאג מזה. התבגרתי, אני רואה היום את הדברים בצורה אחרת ונשאר חיובי. מאמין שבקרוב מאוד הדברים ייראו אחרת ואני מוכן לרגע הזה".
בניגוד למה שניתן היה אולי לחשוב, הקשר בין אלכסנדר דז'יקיץ' לזוסמן, השונים מאוד באופיים, היה קרוב מאוד, והגארד אף שלח מכתב תודה אישי ונפרד ממאמנו כשזה עזב במפתיע במהלך המלחמה. "הייתי מאוד קרוב לדז'יקיץ' ביחס לזמן הקצר שעבדנו ביחד. למדתי להכיר אותו בצורה מאוד טובה, ישבנו לאכול ביחד מחוץ לזמן האימונים או המשחקים, ולמדתי להכיר את הבן אדם שנמצא מאחורי המאמן. הוא היה איש שיחה מרתק שתמיד אמר לי את כל האמת בפנים, וזה משהו שמאוד כיבדתי והערכתי אצלו".
כאשר חתמת בקיץ בבירה סיפרת שאתה רוצה להוביל. אתה מרגיש שקיבלת מספיק הזדמנויות ואתה מצליח להוביל עד כה?
"אני חושב שבסופו של דבר לא אקבל את המפתחות אלא אצטרך לקחת אותם. אף אחד לא יביא לי אותם על מגש. אני לא חושב שאני צריך לבקש את זה, אלא לדרוש זאת במעשים על המגרש. זה לא היה מספיק עד עכשיו, אבל אני מאמין שאלה קשיי הסתגלות ושבהמשך זה ייראה טוב יותר. יש אלף ואחת סיבות למה הדברים אולי לא יעבדו, אבל אני צריך למצוא דרך לשנות את המצב הנוכחי ולתרום".
איך ההרגשה באופן אישי ללבוש את המדים הלאומיים ולייצג את נבחרת ישראל בתקופה כזו, לצד מלחמה שמתנהלת?
"כולנו מבינים שיש משהו שונה הפעם בהופעה בנבחרת. אנחנו משחקים בשביל משהו גדול יותר מאיתנו, בשביל הסמל, הדגל והמדינה, ויש תחושת מחויבות עליונה בתקופה כזו. עבורי זה ערך עליון, ואפילו חובה שיש לנו, לייצג את המדינה בכבוד בתקופה כזאת בתור שחקני כדורסל".
