זה היה חשוב מאוד, אבל ממש לא יפה לעין. נבחרת ישראל יצאה אמש (חמישי) מליסבון עם ניצחון בשיניים על פורטוגל בפתיחת מוקדמות היורובאסקט כשברור לכל כי גם ביום בינוני של ישראל זה צריך להסתיים ב-15 הפרש לחבורה של אריאל בית הלחמי. העניין הוא שהיכולת שהציגו השחקנים בכחול-לבן ממש לא הייתה בינונית, אלא הרבה פחות מכך. זה היה מסוג המשחקים שצריך לקחת ניצחון ולהמשיך הלאה. גם אחרי ההנחה שצריך לתת בגלל שזהו משחק ראשון יש לא מעט סיבות לדאגה להמשך.
נבחרת עם שחקני יורוליג, יורוקאפ וליגת האלופות התקשתה מאוד מול נבחרת נחותה. רוב שחקני פורטוגל הם שחקני ליגה שניה בספרד או שחקני ליגה מקומית. העניין הוא שאת ההבדלים היה קשה לראות. פורטוגל הובילה את המשחק הזה לסגנון שלה ורק התקשתה להוציא לפועל כשהייתה לה הזדמנות.
ראינו יותר מדי דקות מבולגנות בנבחרת ישראל. דקות של חוסר סדר (רק 12 אסיסטים) של טעויות שטותיות, של בעיות בריבאונד ההגנה ושל חוסר ריכוז עם 18 איבודים. ישראל גם לא התקרבה לרמת ההתלהבות וההקרבה של הנבחרת הביתית. זה יצר קיזוז - האיכות של ישראל לא באה לידי ביטוי במשחק הזה והעליונות לא באה לידי ביטוי עד כדי כך שלפורטוגל היה כדור אחרון כדי לנצח את המשחק. היינו מרחק זריקה אחת מפאדיחה שהיינו זוכרים הרבה זמן.
סביר להניח שהחמישייה הראשונה ביום ראשון בסלובניה תהיה שונה. בית הלחמי פתח בהרכב גבוה שלא מתאים ללחוץ ועם שני שחקנים שלא נמצאים בכושר - יובל זוסמן ועוז בלייזר. בסיכומו של משחק זוסמן שיחק רק 14 דקות ובלייזר 8 ושניהם ניפקו רק 3 נקודות משותפות. זה יהיה חלק משמעותי מהמסקנות של בית הלחמי מהמשחק הזה. הציוותים האלה יירדו כנראה מהפרק.
דברים הסתדרו יותר טוב בהרכבי שלושת הגארדים שבהם היה בר טימור. שחקנה של הפועל ת״א היה המבוגר האחראי והאיש שיצר את האיזון. הנבחרת הזו היא של ים מדר לכל אורך הדרך, אבל בר הופך לשחקן הכי חשוב בנבחרת. הרכבי הגארדים שיוצרים לחץ מתאימים הרבה יותר לסגנון של בית הלחמי וסביר להניח שבהמשך נראה את הכדורסל הזה יותר ויותר. דבר אחד בטוח - מה שהספיק מול פורטוגל רחוק מלהספיק בסלובניה ביום ראשון בטח בלי סורקין הפצוע. צריך כאן שדרוג משמעותי.
