שני מאמנים זרים פתחו את העונה בכדורסל הישראלי: אלכסנדר דז'יקיץ' בהפועל ירושלים ומסימיליאנו מנטי בהפועל אילת. שניהם, כל אחד מסיבותיו, סיימו את תפקידם במהלך חודש ינואר האחרון.
כשירושלים ואילת חיפשו מאמן חדש - אותו שם עלה בשני המקרים: יוריצה גולמאץ. תחילה, הסלובני היה קרוב לאימון הקבוצה מהבירה, אבל המהלך לא יצא לפועל; זמן קצר לאחר מכן הוא נחת בקבוצה הדרומית בניסיון לחלץ אותה מהמקום האחרון בליגת העל. "המטרה היא להציל את אילת ולשרוד", הוא אומר בראיון מיוחד ל"ישראל היום".
לגולמאץ בן ה־46 היתה קריירה איכותית כשחקן, ובין השאר שיחק באולימפיה לובליאנה, באפס פילזן ובאוראל גרייט, וגם היה חבר בסגל נבחרת סלובניה. בעונת 2006/7 שיחק בהפועל ירושלים והיה קרוב מאוד לזכות בדאבל: האדומים ניצחו את מכבי ת"א בגמר הגביע, ובגמר הפיינל פור הפסידו לה מסל בשניות הסיום של ג'יימי ארנולד; אותו משחק זכור במיוחד בגלל התחנונים של מאיר טפירו לאחר העבירה החמישית השנויה במחלוקת ששרק נגדו סמי בכר.
17 שנים מאוחר יותר גולמאץ חזר לישראל - אחרי כשנה שבה לא אימן. בחודשים האחרונים הוא ביקר בכמה קבוצות כדי ללמוד ולהשתלם, בהן ונציה של נבן ספאחיה ופנרבחצ'ה של שרונאס יאסיקביצ'יוס. "שאראס הוא חבר קרוב שלי, עוד מהתקופה ששיחקנו יחד באולימפיה לובליאנה".
גולמאץ, כאמור, כמעט חזר לישראל לטובת עבודה במועדון שבו שיחק. על המשא ומתן עם ירושלים הוא מספר: "זה היה קרוב. היו לנו כמה שיחות מאוד חיוביות. בסופו של דבר הם בחרו במאמן אחר. ככה זה בביזנס הזה. אני מכיר היטב את איליאס קנצוריס, ירושלים עשתה בחירה טובה. מדובר במאמן טוב מאוד. מובן שרציתי את הג'וב, אבל אני מאחל להם את כל הטוב. אולי בעתיד זה יקרה, מי יודע?".
גולמאץ נמצא בישראל רק כמה ימים בודדים, אבל כבר הספיק להוביל את אילת לניצחון על קריית אתא - השלישי בלבד שלה ב־14 מחזורים. "יש הרבה עבודה לפנינו. יש לנו כישרון, אבל נצטרך לעבוד קשה ולדעת שנסבול בדרך", הוא מדגיש. עם זאת, הסלובני רואה נקודות אור: "אני בהחלט אופטימי. ראיתי שיש מחויבות ויש אנרגיות טובות. הכי חשוב, ראיתי שאף אחד לא ויתר על העונה".
באת לקבוצה במקום האחרון עם רצף של שבעה הפסדים. לא שאלת את עצמך "בשביל מה אני צריך את זה?"
"אני אוהב אתגרים. הכי קל זה להיות בצד הבטוח, אבל אני לא כזה. אני אוהב לקחת סיכונים. אי אפשר לחכות רק לקבוצות עם השחקנים הכי טובים והתקציבים הגדולים. זה לא יהיה קל, אבל יש עם מי לעבוד והכל סביב הקבוצה מתנהל היטב. אנחנו בודקים כל הזמן את השוק לראות אם יש אפשרות להתחזק. צריך לזכור שאילת נפגעה מאוד מהמלחמה. היתה כאן קבוצה חזקה עם שאיפות, אבל בגלל המלחמה שחקנים לא חזרו. הנסיבות גרמו לקבוצה למצב לא פשוט".
לא חששת להגיע לישראל?
"אם אתה רוצה להיות לגמרי בטוח, אז עדיף שלא תצא מהבית. ברור שהמשפחה לא שמחה, אבל דיברתי עם החברים שלי כאן והבנתי שהמצב הוא לא מה שרואים בחדשות כשאתה מחוץ לישראל. החברים אמרו שבטוח ושיש כאן חיים רגילים. השגרה מתנהלת - ילדים הולכים לבית הספר, אנשים באים לראות כדורסל. אגב, בקיץ 2006 לפני שהגעתי לירושלים היתה מלחמת לבנון ואני זוכר שהתייעצתי אז עם ספאחיה לפני שבאתי".
מה אתה זוכר מהימים שלך כשחקן הפועל ירושלים?
"שיחקתי בהרבה קבוצות בקריירה, והכי הרבה חברים שאני בקשר איתם יש לי מירושלים. גם ההנהלה וגם השחקנים קיבלו אותי ואת המשפחה הכי טוב שאפשר. אני זוכר את התקופה כחיובית מאוד. היתה לנו עונה טובה והיינו קרובים לעשות היסטוריה. לקחנו גביע ובגמר היינו חסרי מזל והפסדנו במשחק משוגע".
