"ישראל היא תמיד הבית שלי. אני גאה להיות ישראלית, ובימים האלה אפילו יותר", כך אומרת אחת השחקניות הבכירות בליגת העל הגארדית/פורוורדית אליסה בארון. המתאזרחת בת ה-31 משחקת כבר עונה שמינית בישראל וגם מייצגת בגאווה את נבחרת ישראל שתשחק בשבוע הבא במוקדמות אליפות אירופה.
בארון משחקת העונה במדי הפועל ירושלים העולה החדשה והמאוד מפתיעה לליגת העל שממוקמת שלישית בטבלה. היא הגיעה לקבוצה מאליצור רמלה בה זכתה פעמיים באליפות. "בהתחלה לא ידענו אם תהיה ליגה", היא מספרת בראיון ל"ישראל היום".
"אחרי שחזרנו לפעילות היו חסרות לא מעט זרות וכמובן שזה השפיע על הרמה. קשה להביא לפה זרות כי הן דואגות בגלל המלחמה. לכן צריך לתת קרדיט לזרות שכן הגיעו. הליגה מתנהלת בסך הכל כרגיל, אבל המצב תמיד נמצא בראש כל הזמן. כל הזמן חושבים על החיילים, החטופים והמשפחות שאיבדו את יקיריהן. אנחנו משתמשות במשחק כדי לברוח קצת מהמצב ולתת לאוהדים קצת הפסקה מכל מה שקורה".
בארון נשואה ללימור פלג שהיא גם המאמנת שלה בירושלים והן אימהות לבן בגיל שנתיים. השתיים גרות בראשון לציון עיר שהיתה מטווחת מאוד מתחילת המלחמה. השבוע, ממש כשהתכוננו לצאת מהבית למשחק, היה ירי לכיוון העיר.
"ב-7 באוקטובר בשש וחצי בבוקר שמעתי אזעקות", היא משחזרת. "הכלב שלנו היה הראשון שהבחין ממש במה שקורה. מיד לקחנו את הילד לממ"ד. פתחתי את החדשות והבנתי שטרוריסטים חדרו לתוך ישראל ושזה בכלל לא כל כך רחוק מאיפה שאנחנו נמצאות. זה היה יום ארוך שבו הבנו את המימדים של מה שקרה. זה היה יום סיוט עצוב ומחריד. כל העולם השתנה. כבר חוויתי בעבר מצבים של מתקפות על ישראל, אבל שום דבר לא דומה למה שקרה עכשיו".
מה עשית לאחר שהבנת שפרצה מלחמה?
"אחרי מספר ימים נסענו למשפחה שלי במיאמי והיינו שם חודש. בכנות, היססתי לחזור כשהודיעו שהליגה חוזרת. ברגע שהבנו שהמצב נרגע קצת החלטנו לחזור. המשפחה כמובן דאגה מאוד, הם לא רצו שאחזור, אבל בהמשך נרגעו. החדשות שרואים שם לא בדיוק משקפות את מה שקורה".
את מרגישה שגרירה של ישראל?
"במיאמי לא סבלנו משום תופעות נגדנו. כל הקהילה מאוד פרו-ישראלית, והם עזרו ותמכו בנו. באופן כללי אני מנסה להסביר ולעדכן, אבל לא ממש אוהבים אותנו. אנשים לא מבינים בדיוק מה שקורה כאן. יש הרבה אנשים נגדנו ואנחנו צריכים להיות נחושים, להראות שלא נוותר ולהראות שלעולם לא עוד".
ואיך נראים החיים שלכן היום?
"אפשר לומר שחזרנו לחיים נורמליים, אבל זה לא ממש כך. הדברים כל הזמן בראש שלך. כל היום אני מחוברת לחדשות. שובר את הלב לראות את התמונות של הנופלים מדי יום. נורא לחשוב על המשפחות שאיבדו את יקיריהן, על החטופים ומה שהם עוברים ומה שעובר על המשפחות שלהם. הדברים לא עוזבים אותך. הילד שלי בן שנתיים וכמובן שהוא עדיין לא מודע, אבל להיות אמא לתינוק בזמנים האלה זה לא פשוט עם כל המחשבות על מה שקורה".
ואיך יהיה לשחק בנבחרת ישראל בימים כאלה?
"זה יהיה שונה. נרגיש אחרת. ללבוש את המדים של ישראל ולראות את הדגל בזמנים האלה זה מאוד משמעותי, בטח עם כל השנאה שיש מסביב והעובדה שכולם נגדנו. לעמוד ולייצג את ישראל בימים אלה זה חשוב, ואני גם בטוחה שלאור המצב ישמרו עלינו הכי טוב שאפשר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו