למען ההגנה, בשביל ההתקפה: הסוד של מכבי תל אביב בדרך לניצחונות ביורוליג

1. על הנייר מכבי תל אביב היא אחת מקבוצות המעבר הטובות באירופה, אולי הטובה שבהן. חוץ מריאל מדריד, שנראית בפלנטה אחרת משלה. לצהובים יש יתרון אתלטיות ומהירות על פני כמעט כל אחת מקבוצות היורוליג, וגם יש להם חיבור ותיאום של בסיס הסגל מהעונה שעברה. כדי שהיתרון הזה יבוא לידי ביטוי, וכדי שמכבי תנצח משחקים בהתקפה, היא צריכה לשפר משמעותית את ההגנה. כן, מה שאתם קוראים. כדי שמכבי תנצח משחקים בהתקפה, היא צריכה לשפר את ההגנה.

אם נסתכל על הסגל הצהוב, לא נמצא יתרון איכותי משמעותי על פני חלק גדול מקבוצות היורוליג, במיוחד לא על הקבוצות מהחלק העליון בטבלה. הצמד ווייד בולדווין ולורנזו בראון בהחלט מביאים איכות גדולה וגם בונזי קולסון ביצע שדרוג התקפי משמעותי, אבל פה זה נגמר. פחות או יותר. שאר השחקנים הם שחקנים טובים, אבל הם לא מביאים יתרון התקפי משמעותי על פני היריבות.

כשמכבי מתחילה לרוץ, הסיפור משתנה. ג'וש ניבו אתלט ובעל רגליים זריזות יותר מרוב שחקני הפנים ביורוליג, וגם רומן סורקין בא הרבה יותר לידי ביטוי. אם מכבי תרוץ יותר, אפילו לג'יימס ווב יהיה הרבה יותר קל מול הפורוורדים המאסיביים של היורוליג, כמו גם לשחקנים זריזים ונמרצים כמו ג'ון דיברתולומיאו, אנטוניוס קליבלנד ותמיר בלאט.

כדי שמכבי תרוץ היא צריכה לגרום ליותר עצירות בהגנה, יותר חטיפות ויותר זריקות רעות של היריבה שיסייעו לה לצאת מהר להתקפות חדות וקטלניות. בהיכל מנורה מבטחים זה הרבה יותר קל – האנרגיות מהקהל עוזרות גם לשחקני הגנה בינוניים לעלות רמה וגם מלחיצות את היריבה. בבלגרד, ובמשחקי החוץ, הצוות המקצועי של מכבי צריך למצוא את הפתרונות המקצועיים כדי לשפר את ההגנה. בשביל ההתקפה.

ברוב המשחקים האחרונים, כולל בניצחון על פנרבחצ'ה, הדקות הטובות של מכבי היו דווקא אלו בהן היא שמרה טוב. ברוב המקרים זה השתלם לה מיידית גם בהתקפה. בשני המשחקים הקרובים נראה אם היא יכולה לעשות את זה גם מול שתי הקבוצות הטובות באירופה – ברצלונה וריאל מדריד.

2. ואם כבר הגנה, במקום לורנזו בראון הייתי נעלב. זה שאתה שחקן הגנה לא טוב כבר הבנו, אבל כשמאמני הקבוצות היריבות מסמנים אותך שבוע-אחרי-שבוע (ביורוליג זו דרך אחרת להגיד 48 שעות אחרי 48 שעות), צריך להדליק אצלך נורה אדומה, ולראות מה אתה עושה יותר טוב בהמשך.

3. בפנרבחצ'ה סקוטי ווילבקין נראה רגוע יותר, ופחות מכריח מאשר בתקופתו במכבי תל אביב. זה אולי קשור לעובדה שהוא משחק ליד רכז כמו ניק קלאת'ס וליד ים מדר, שמורידים ממנו את נטל הובלת הכדור. גם ראול נטו המצוין אמור היה להיות חלק מהמאמץ הזה, אך הוא עדיין לא פתח את העונה בשל פציעה.

בראיון הפרידה שקיימתי עם ווילבקין בעונה שעברה הוא סיפר כי ביקש כמה פעמים מאנשי המקצוע במכבי תל אביב להוריד את הלחץ ממנו ולהביא שחקנים דומיננטיים יותר לצידו, אבל זה לא קרה (אולי מסיבות כלכליות). בפנר, על הנייר, זה אמור לקרות יותר.

לצד זאת, מה שלא השתנה הוא התפקוד שלו ברגעי ההכרעה. ווילבקין הוא אחד הגארדים הטובים באירופה, וגם ניצח למכבי ולפנרבחצ'ה לא מעט משחקים, אולם ברוב המקרים בהם המשחק היה בידיים שלו – לזריקה מכריעה או קבלת החלטה נכונה, הוא כשל. כמו עם ההחטאות אתמול מקו העונשין ומקשת השלוש.

מי שצריך ללמוד מווילבקין הוא ווייד בולדווין. הכוכב הצהוב הפסיד כמה משחקים לקבוצתו בעונה שעברה בגלל החטאות או קבלת החלטות לא טובה ברגעי ההכרעה. העונה עוד לא היתה לו הזדמנות, אבל בפעמים הבאות שהמשחק ייגרר להכרעה ברגעים האחרונים, על בולדווין מוטל יהיה להראות שהוא שחקן של מאני טיים. ווינר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בניגוד לווילבקין, למכבי ת"א אין מה להתגעגע לטיילר דורסי. הוא לא מסוג השחקנים שעושים את הקבוצה שלהם טובה יותר. תסתכלו על השורה הסטטיסטית שלו אתמול – 3 מ-8 מהשדה, 0 זריקות מקו העונשין, ריבאונד אחד, שני איבודים, אפס חטיפות ואפס אסיסטים. טוב, בואו לא נהיה קטנוניים. אם הוא היה מסכים לקבל אזרחות ישראלית, אולי הייתי מדבר אחרת.