שעת ערב מוקדמת באחד מימות השבוע, מה בנאדם צריך יותר מאשר משחק בליגת העל בכדורסל? כמובן, משהו לאכול שישלים את החוויה, המבורגר, פאלפל, פיצה או אולי סלט בכלל? משהו צריך להכנס לבטן.
ובשביל שלא תצטרכו לעבוד קשה, יצאנו למסע קולינרי בין אולמות ליגת ווינר סל, מההמבורגריה בצפון, דרך סלט פנצנלה בירושלים ועד בית קפה אורגני בדרך לאילת. התנאים להיכנס לרשימה פשוטים, על המקום להיות במרחק סביר מהאולם, או ממש בדרך אליו, בלי לסטות יותר מדי.
הפועל גליל עליון: "כביש 90".
כרגע, המשחקים של הפועל גליל עליון לא מתקיימים בביתם, אך כולנו תקווה שבקרוב מאוד האולם המיתולוגי שבכפר בלום יחזור ויארח משחקי כדורסל רבים ככל האפשר, וכשזה יקרה, ונחזור להתעסק בכדורסל, לא יהיה יותר טבעי מלקפוץ על הדרך למקום שקורא לאחת המנות שלו "כריך עבדול ג'אבר"?
בין הקבוצה הצפונית להמבורגריה "כביש 90", ישנם קשרים טובים במיוחד, ואם תגיעו למקום אחרי המשחק תמצאו שם את השחקנים והצוות סועדים בשולחן ששמור במיוחד בשבילם. שומרי הכשרות אגב, יוכלו ליהנות מפיצה סבירה ממש בסמוך.
צומת מחניים, לא כשר
הפועל עפולה: "שנקינס".
סמוך לאולם של העולה החדש לליגת העל נבנה לפני מספר שנים מתחם קניות בשם "עמק סנטר", ושם, בין כל בתי הקפה של הרשתות המוכרות, תוכלו למצוא את "שנקינס", שניצליה נחמדה ומזמינה, לא מתיימרת (טוב אולי קצת, עם הסיסמא "השניצל הטוב בעיר") ואם אתם חושבים שבחרתי בה בין השאר בגלל השם שלה שמזכיר את זאק הנקינס, יתכן ואתם לא טועים.
כשר, מתחם "עמק סנטר"
קריית אתא: בורקס העגלה
בצק, שמן, גבינה, מלפפון חמוץ, ביצה, כיסאות דביקים, צלחת חד פעמית, נייר מוזר המשמש תחתית, אם כל התיאור הזה עושה לכם רצון לעוד, הגעתם למקום הנכון, מגוון בורקסים חמים ושומניים כמו שצריך, מליחות ברף הגבוה ובעיקר - פתוח עד מאוד מאוחר בלילה, 4 לפנות בוקר בורקס העגלה צומת קריית אתא, מי שמכיר מכיר.
צומת קריית אתא, לא כשר
הפועל חיפה: ויוינו.
מה יש בה, בחיפה, שקל כל כך להתאהב בה? אולי זו הפשטות, אולי זה הנוף, אולי זה איציק חזיר הבר השכונתי (נו הייתי חייב). מה יש בה בפיצה, שכל כך קל להתאהב בה? אולי זה הפשטות, אולי זה הקלוריות, אולי איציק, חזיר הבר השכונתי.
בכל מקרה, כשיש גם פיצה איכותית 200 מטר מהיכל הספורט בחיפה, ברור שאני אכניס אותה למדריך. האמת שזה לא ממש פיצה, זאת מסעדת ויוינו האיטלקית, אבל אם תגיעו לשם פשוט תיקחו את הפיצה ביאנקה עם אגסים ביין, שילוב מקורי במיוחד, שיחד עם השקדים הקלויים הופכים את זה למנה מעולה.
תחנת הדלק מול היכל רוממה, לא כשר.
בני הרצליה: "אלתרמן לחמים".
"זה הדור דור ימות המשיח, מנמנם ולקום מאחר". כתב לפני שנים נתן אלתרמן בשירו "תוצרת הארץ" וספק אם ידע עד כמה ייטיב לתאר את המציאות:
"הוא זקוק לנביא ומוכיח ולפחות - לשעון מעורר.
לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ!
לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה לגבינה מתוצרת הארץ!"
את השורות האלו היטיבו לאפות ב"אלתרמן לחמים", ספק בית קפה ספק מאפיית בוטיק שנמצאת כ250 מטרים מאולם היובל בהרצליה. ואני לא יודע אם ישנו נביא או מוכיח באיזור. אבל תוצרת הארץ יש, ועוד איך. הסנדוויצ'ים של המקום הם לא עוד הפיתה היבשה עם הנוטלה שהילד שכח ששמתם לו בתיק לפני שבועיים. מדובר בשילוב של אפייה מקומית ומקורית עם מלאכת מחשבת של הרכבת שכבות, טעמים ומרקמים. רק נקווה שהתוצרת של הכדורסל מתוצרת הארץ יגיע גם הוא לרמה הזאת בעונה הקרובה.
נתן אלתרמן 42, הרצליה. לא כשר.
הפועל ת"א: "ארנולד"
בסביבתו של הדרייב-אין ניתן למצוא את בר היין הנהדר "ארנולד", שנמצא במרחק של כ5 דקות נסיעה בלי פקקים, ותמיד יש פקקים, ואין מתאים מדרינק קליל אחרי משחק שמלווה בנקניקיות מרגז ביתיות וחריפות בדיוק במידה הנכונה, ואם בכלל באתם רעבים ואתם לא יכולים לחכות עד שהמרגז יצא, תוסיפו פטה כבד כמנה ראשונה, אתם לא תתחרטו. והאמת, הייתי מצפה שבסביבתו של אחד מהאולמות החדישים בארץ יהיה קצת יותר מגוון, כי מעבר לארנולד האופציות מסתכמות בקפיטריות של הרכבת ואוניברסיטת תל אביב.
בניין הוועד האולימפי, לא כשר
מכבי תל אביב:פלאפל יד אליהו
אי אפשר לכתוב על אוכל ישראלי מבלי להזכיר את המאכל הישראלי האולטמטיבי: הפלאפל. אותה קציצת חומוס ש"השאלנו" ממצרים והפכנו להכי שלנו שיש.
בסמוך להיכל מנורה מבטחים בשכונת יד אליהו בתל אביב ניצב דוכן כזה, שהזמן בו עצר מלכת, שמן רותח, סלטייה קטנה, וטחינה במקום מים. 22 שקלים יעלה התענוג, שאותו אפשר לרכוש במזומן בלבד. פיתה עסיסית, הרבה כדורים, וכדורסל. מה צריך יותר מזה?
מול שער 11. כשר
עירוני רמת גן: "שיפודי חן".
בלב שכונת מגורים, כקילומטר מאולם זיסמן, פועלת שיפודיה שהפכה כבר למוסד, שיפודי חן שמה. מאז 1975 היא מאכילה את תושבי רמת גן והסביבה. הפרגית עסיסית, הקבב טעים, הלאפה גדולה והטחינה נוזלית כמו שרק במקומות כאלה יודעים. נכון, לא הכי גדול, לא הכי יפה ולא הכי מפונפן, בעצם, יש דמיון בין השיפודיה הנחמדה הזאת לכדורסל הישראלי, נכון, זה לא הכי יפה, לא הכי גדול ולא הכי איכותי, אבל בסוף, אנחנו אוהבים את זה כי זה שלנו, כי כאן אנחנו מרגישים בבית.
מלכי צדק 8 רמת גן, כשר
הפועל חולון: "ביגה"
קצת כמו ילד בחנות ממתקים, זאת ההרגשה כשבאים לבחור מה לאכול ליד היכל הטוטו בחולון, ברים, מסעדות, פיצה על גחלים ב"סילו" (מהטובות שאכלתי) מקדונלדס ובתי קפה, את כל אלו תוכלו למצוא מטרים ספורים מהכניסה לאולם. אנחנו בחרנו לקחת "פנקייקס בננה קרמל" בבית הקפה "ביגה". למרות השם שמרמז על הרעלת סוכר קרבה ובאה, מדובר במנה טעימה, עדינה יחסית ולא מדי מתוקה. אבל כזו שיהיה מאוד קשה לסיים אם אתם לבד.
מתחם פארק פרס, פתוח בשבת.
נס ציונה: "פיצה לב המושבה".
נמצאת כ-500 מאולם בעל אותו השם, הפיצה מעט יקרה, והבצק מעט אנמי, אבל מצד שני הרוטב טעים והפיצה הבינונית (מבחינת גודל) עם הפטריות בהחלט עושה את העבודה, ומשביעה כיאה לפיצה שכונתית ששואלת אותך "לשים שומשום מסביב?", אם חשקה נפשכם בבשר אחרי המשחק, תמיד אפשר ללכת שווארמה שמעוני, 5 דקות נסיעה מהאולם והגעתם למפעל לייצור פיתות מלאות בבשר שומני ונהדר.
הבנים 84 נס ציונה, כשר
הפועל ירושלים: "סוויטאס".
מה אומרת לכם המילה "קניון"? ברוב המקרים זה שם נרדף לרעש, בלאגן, ילדים צועקים ואוכל זול. זה לא המקרה במסעדת "סוויטאס" שנמצאת במתחם האוכל בקומה השלישית בקניון מלחה הסמוך לארנה הירושלמית. מדובר במסעדת פסטה איטלקית, שהצליחה ליצור אווירה שקטה ורגועה בתוך הקניון הגדול ביותר בירושלים. הפסטה המצוינת מיוצרת במקום. אך הדבר הטעים ביותר בתפריט הוא בלי ספק סלט הפנצנלה. השילוב של עגבניות השרי עם הגבינות והבלסמי המצומצם הוא טוב תמיד, בסוויטאס הוסיפו לזה ענבים שחורים וקצף פרמזן (לא תמיד יש), והפכו את הסלט הזה לאחד הטעימים שאכלתי בחיים.
קניון מלחה, מתחם המזון המהיר, קומה 3. כשר
הפועל ב"ש: "המקסיקני".
אמנם הקשר בין אוכל מקסיקני אמיתי ל"מקסיקני", רשת הטורטיות שהתחילה את דרכה בבירת הנגב והרחבה לכל הדרום, מוטל בספק מסוים, אך היכולת של "מנת הבית", טורטיה עם בשר טחון וחריף בסך הכל, לשאוב אותך אליה היא די מדהימה, אולי זה בגלל הפשטות, אולי בגלל רוטב השזיפים הנהדר, או אולי בגלל המהירות שבה המנה מגיעה אליך. אז אם אתם נוסעים למשחק בבאר שבע, או בדרך חזרה ממנו, תנו קפיצה לסניף בצומת בית קמה, אתם תהנו.
כשר. צומת בית קמה
הפועל אילת: "פונדק נאות סמדר".
"הי הי, כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר" שרו מאיר אריאל ודייויד ברוזה לפני אי אלו שנים, ולמרות שהשיר ההוא מדבר על ירוחם ומצפה רמון, אתם החלטתם ללכת עוד יותר דרומה, לאילת! אחרי שעה נסיעה ממצפה רמון חשקה נפשכם בהתרעננות. וכמובן שאם אתם מסוג האנשים שיורדים למשחק חוץ באילת, ברכב, האופציה הראשונה שלכם תהיה אכילת מנת קרב על צריח של טנק אקראי בשטחי האש של שיזפון.
אבל אם אין כזה בנמצא, תמיד אפשר להיכנס ל"פונדק נאות סמדר" לאכול בבית הקפה, לשתות משהו קר מהמיצים האורגניים הנמכרים במקום יחד עם עוד מוצרים אורגניים ממש טעימים.
צומת שיזפון. פתוח בשבת.
