למעלה מחמש שנים משחק ג'יי. פי טוקוטו בישראל. הוא אחד הזרים המוכרים והאהובים בליגת ווינר בעשור האחרון, אך דווקא האיש שמוכר כל כך לאוהדים על המגרש, ממעט מאוד להתראיין מחוץ למגרש ולהביע את דעתו משלל סיבות.
לאחר קיץ מאתגר שעבר עליו ומספר שבועות לאחר שנפרד מהפועל תל אביב - קבוצתו בשלוש השנים האחרונות, וחתם במכבי עירוני רמת גן העולה החדשה, התפנה הפורוורד האמריקני להעניק ראיון חשוף ובלעדי ל"ישראל היום" ושבר שתיקה ארוכה.
ג׳יי. פי, עונה חדשה בקבוצה, איך התחושה לחזור לישראל ולהצטרף למכבי רמת גן?
"ישראל היא הבית שלי. בחמש השנים האחרונות אני נמצא כאן תשעה חודשים מתוך השנה, המקום הזה הפך לבית שלי. החברים שלי כאן, אני מרגיש שייך לכאן, אני מבין ומדבר קצת עברית. אני מרגיש חלק מהתרבות היהודית, הקדשתי זמן לאורך השנים ללמוד ולחקור, שאלתי שאלות ולמדתי על ההיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי. החברים הכי טובים שלי יהודים, אני מרגיש חלק מהעם היהודי".
נכנסת לקיץ כשחקן חופשי, מה הייתה הגישה שלך בתהליך?
"בדקתי את השוק, לא חשבתי שאחזור לישראל. היו לי מספר הצעות אבל העדפתי לחכות ואז הגיעה השיחה משמוליק ברנר, הוא שכנע אותי להצטרף אליו ברמת גן".
אתה מגיע לעולה חדשה כאשר הלחץ והציפיות כאן אחרות, מה הציפיות שלך מהשינוי הזה?
"אני מתרגש להיות כאן ולקחת חלק מהיסטוריה בקבוצה שלא הייתה בליגה הראשונה הרבה שנים. המטרה הראשונה שלי היא להוביל את הקבוצה הזאת לאחד מששת המקומות הראשונים בליגה, אם נגיע ל'טופ 6' נדהים את כולם, אני יכול להבטיח שלא הרבה אנשים מאמינים שאנחנו יכולים להגיע לטופ 6 אבל אנחנו תחרותיים ונעשה חיים קשים לכל קבוצה שנפגוש – ממכבי תל אביב ועד עפולה. אני נרגש להיות כאן ולקחת חלק בתהליך הגדילה והצמיחה של מכבי עירוני רמת גן".
השנה מצפים ממך להיות שחקן מוביל ודומיננטי, אתה מוכן לשינוי הזה לאחר שבעונה שעברה היית שחקן משלים?
"אין פה שום דבר חדש עבורי, השנה החולפת הייתה שונה, כל הקריירה הייתי שחקן מוביל. תמיד הייתי שחקן שחושב על טובת הקבוצה קודם ומוכן להקריב עבורה, הסוד זה לא להיות הכוכב בהכרח אלא הכוכב בתפקיד שלך. הפכתי להיות שחקן משלים, ישבתי על הספסל. השנה אתם תראו ג'יי. פי אחר, חדש, שונה".
לאורך חמש שנותיו בישראל היה טוקוטו שחקן דומיננטי ומוביל, וגם צמד העונות הראשונות בהפועל תל אביב לא היו שונות. אולם בשנה החולפת, לצד הצמיחה וההתחזקות של המועדון, חל פיחות הדרגתי במעמדו של השחקן והוא רשם את הממוצעים הנמוכים ביותר בקריירה שלו בישראל. 31.4 דקות בממוצע למשחק ו-14.5 נקודות לפני כשנתיים נחתכו ל-21.8 דקות ו-7.4 נקודות בלבד בממוצע למשחק.
השנה האחרונה בהפועל תל אביב הייתה לא פשוטה עבורך, התפקיד שלך פתאום השתנה משמעותית.
"נכון, זו הייתה הפעם הראשונה אחרי עשר שנים שעליתי מהספסל אבל עשיתי מה שצריך בשביל הפועל. אתה יכול להתלונן על הסיטואציה או לקום, לכבד אותה ולנסות להיות הכי טוב בתפקיד החדש שלך. אני בחרתי להיות האיש הזה, ויתרתי על המספרים בסטטיסטיקה, ועשיתי מה שצריך. בקלות הייתי יכול לבחור להיות האיש השני – לעשות פרצופים, לשחק בלי חשק, אבל זה לא אני".
היית מאוד מזוהה עם המועדון לאורך השנים, איך אתה מסכם את התקופה שם?
"מיוחדת. שלוש השנים הכי טובות שהיו לי בקריירה. עברתי שם הרבה דברים. בעונה הראשונה נלחמנו נגד הירידה וזו הייתה עונה מאתגרת, העונה השנייה הייתה כבר טובה בהרבה וניצחנו את מכבי תל אביב ארבע פעמים במהלך העונה, והעונה האחרונה שהייתה מאוד מיוחדת.
"יצרתי קשרים עם אנשים שימשיכו איתי לשנים קדימה, הכרתי חברים וחוויתי את האוהדים שמבחינתי הם תמיד יהיו מספר אחד. התמיכה והאהבה שקיבלתי מהם – מקרבות ההישרדות ועד קרבות האליפות, לא אשכח את זה. יצאתי השבוע לקנות דברים בסופר ואוהדים של הפועל תל אביב מיד זיהו אותי ואמרו לי שהם יתגעגעו אליי, זה משמעותי מאוד עבורי וריגש אותי, האהבה הדדית".
רצית להמשיך שם לעונה נוספת?
"כן, הייתי שחקן חופשי וחיכיתי להצעות אבל הם לא הציעו לי. רציתי להמשיך, הפועל הייתה כמו בית בשבילי. תמיד יהיה לי מקום בלב להפועל תל אביב אבל עכשיו אני ברמת גן והפרק הזה מאחוריי".
התאכזבת שלא המשכת שם לעונה נוספת?
"כן, הפועל תל אביב הייתה כמו בית בשבילי, התאכזבתי שהם לא הציעו לי לחזור אבל אלה החיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו