כשאוהדי ומנהלי הפועל ירושלים התפללו בתחילת המילניום להיכל חדש בבירה, הם פינטזו על משחק כזה בדיוק. לקח כמעט עשור מאז שהארנה הוקמה, כדי לקבל אותה במלוא הדרה. אוהדי א.א.ק הטיפשים הדליקו לא רק את הארנה, ולא רק את זכרון מלחה הנעים, אלא אפילו את זכר אולם שטראוס המיתולוגי, בו הקהל היה יושב מעל המגרש כמו בקולוסיאום, וכאורח היית יוצא משם פצוע וחרש.
זה היה משחק שהוכרע מראש, כי תחת תנאים כאלה בביתך, קבוצה באותה רמה לא יכולה לנצח אותך. קברניטי ליגת האלופות ישמחו שזו תהיה גם האווירה בפיינל פור. התנאים האלה שיחקו לידי האופי של ירושלים, שמשחקת פשוט ורצה על החיבור והאדרנלין. רמת ביצוע גבוהה שלא דורשת תקשורת גבוהה ודיבור. זו בדיוק ההגדרה של איכות רמת אימון – כשהמאמן לא צריך לשדר כל המשחק.
אלכסנדר דז'יקיץ' לא משדר, רק מחבק ולוחש ומדריך. לצעוק הוא יודע רק "10,000" וקיבל אותם עם בונוס. הארנה ייצרה גיהנום לקבוצה האורחת שקלעה רק 7 נקודות ברבע הראשון ולא היתה מסוגלת לתקשר אפילו בפסק הזמן, אז התלוננה למזכירות על אריה הקמע שדפק לידה גליצ'ים. אז הזכירו להם שהם זרקו בלוקים, לכו חפשו.
במעמדים גדולים כאלה העיניים רגילות לחפש כוכב, מוביל, שלוקח על עצמו. אבל אין. אף אחד לא יותר גדול מהקבוצה. הקבוצה היא הכוכב. המאמן הוא המאפשר, אבל גם הוא רק חלק מהמכלול. אין נפילה אחרי שילוב הספסל, חמישיה עם מארקס מייריס, איתי שגב ואור קורנליוס רצה ומגדילה את ההפרש.
כשהמסירה הטועה של ספידי סמית' הגיעה בסוף לרגליו של זאק הנקינס, שסיים עם דאנק שני רצוף הבנת שזה סגור. וזה היה בדקה ה־15 למשחק.
אם תתעקשו לירושלים היה את ליוואי רנדלוף שידע לייצר לעצמו. הכל מבוסס על הגנת הברזל, קשיחות ופיזיות ללא מורא, והשאר התקפות פשוטות, הנעת כדור בסיסית אבל מפרגנת, אחוזים טובים מכל הטווחים. כל ניתוח מקצועי פחות רלוונטי. השלם גדול מסך סכום החלקים במכפלה שלמה. הבודדים ידליקו נר, וביחד – חנוכיה. ההפרש 38:115 במדד האיכות מוכיח מה שלא היה צריך להוכיח.
היוונים עלו נחושים ואגרסיביים לחצי השני. חמש הדקות הראשונות היו קריטיות, כי באופן טבעי הקהל וגם הקבוצה האדומה נרגעו קצת. קשה לייצר אדרנלין מחודש ב־20 הפרש. המטרה היתה לשמור על ההפרש. המטרה הושגה וברבע הרביעי כבר נסגר העניין עם הבריחה הגדולה.
הפועל ירושלים מעבר לאיכויותיה היא קבוצה חשובה, כי כל אחד יכול למצוא בה את עצמו, לתרום ולהיתרם, ילדים יכולים ללמוד מהם, ואוהדים נהנים לאהוד אותם. קבוצה מבוססת הגנה, מבוססת שמחה, קבוצה מבוססת קבוצה. ביום כזה אני רואה ערב של יום בהיר. ואדום.
