אדומות וגאות: סיכום ביניים לפלייאוף ליגת העל בכדורסל

על שני אדומים וסדין אדום אחד.

דרבי בר

הרבה כובעים ומטאטא אחד אכלתי ביומיים האחרונים, אחרי שבטור הקודם סגרתי כבר את הסדרה של הדרבי. דני פרנקו ובר טימור הזכירו לי ולכל מי ששכח, שפלייאוף מתנהג אחרת, שבסדרה שום דבר לא נגמר עד שזה נגמר, בטח לא כששמים להפועל ת"א סדין אדום מול העיניים. להסתכל לשור בעיניים בלי הקלעי הכי טוב שלך? ואחרי שאיבדת את הכוכב שלך במחצית? ועדיין לפרק את מכבי שניצחה אותך פעמיים בשבוע האחרון?המחצית השניה ביד אליהו התנהלה בעולם מקביל, מקום שבו נגמר הכדורסל, ומתחיל אזור הדמדומים שבו שולטים כבוד לסמל ומסורת המועדון, גאוות יחידה, חוסן מנטאלי, ויכולת ביצוע מושלמת. אין כמעט שום דרך מקצועית להסביר מה קרה שם. חוץ מלומר: בר טימור. הוא משקף ומיישם ומזקק את כל הערכים האלה בכל התנהלותו, והוביל בעזרתם חבורה של לוחמים להישאר בחיים בסדרה.

הדרך היחידה להסביר בכל זאת את ההתפרקות של מכבי היא דרך היעדר המיקוד. בגלל חסרונו מראש של ג'יימס יאנג, כל תכנית ההגנה והריכוז הדפנסיבי של מכבי התרכזו בעצירתו של ג'ייקובן בראון. מצד אחד התכנית הצליחה, בראון קלע רק 3 נקודות. מצד שני הפועל קלעה 50 נקודות במחצית. אז אולי התכנית הצליחה, אבל היא לא היתה תכנית טובה. ואחרי פציעתו מכבי איבדה את הפוקוס ולא חשבה שבר טימור ינצח אותה, רק הניחה שיתרונה האיכותי יבוא לידי ביטוי, אבל לא מצאה דרך ליישם אותו. קשה מאוד לשחק נגד קבוצה משנית (על הנייר) של היריב כי הדריכות והעוררות יורדות. מצד שני הפועל היתה בהוויה ברורה של ניצחון, בזכות ההכנה הפסיכולוגית המצוינת של פרנקו, שבין השאר מסר לשחקנים את הלו"ז לאימונים בסופ"ש לקראת משחק 4. הוא עשה את עוד לפני משחק 3.   

הרצליה נראית רעננה

להרצליה היו כל הסיבות להוריד הילוך אחרי הזכיה בגביע. הגדלת אגו, הפציעה של הוקר, זופי בא והולך ובא. אבל לא מאמן יסודי כאורן אהרוני ייתן לקבוצה שלו להתפוגג. וגם כשהיו כל הסיבות לנפילת מתח במצב של 2-0 בסדרה, הוא דאג שלא יהיה רגע אחד בו חיפה אפילו תדמיין להגיע משחק 4. הוא משקיע אנרגיה כמו שחקן, רץ על הקו, מדרבן, צועק, מכוון, חי את המשחק ומשאיר את השחקנים שלו אגרסיביים 40 דקות, בעיקר בהגנה. בהתקפה יש המון כישרון אישי ויתרון הגודל בכל עמדה הספיקו כדי לקלוע 95 נקודות בממוצע לאורך הסדרה.

ומולה הפועל חיפה היתה שווה לפחות ניצחון אחד. ולמרות הסוויפ, היא יכולה להיות מאוד גאה. חיפה צלחה מצוין את מבחן העונה השניה, סגרה שנתיים בין 6 הראשונות ושתי הופעות פלייאוף, והציגה המשכיות יפה של צוות האימון והשחקנים הישראלים. הקפטן אופק אביטל הראה ניצוצות של כדורסל איכותי מאוד, ייתכן שהוא מפוספס ברוטציה? רמת האימון הגבוהה של אלעד חסין וניהול מצוין מביא קהל חדש וממלא את היציעים ברוממה. חיפה האדומה בקו עליה.    

עגבניות מגי

כשהפייבוריט מוביל 0:2 בסדרה הוא נכנס למצב פסיכולוגי ייחודי. ההבנה היא שהוא טוב יותר באופן מוחלט. יש לו 95% סיכוי לפי ההיסטוריה לנצח את הסדרה. גם אם יפסיד פעמיים עדיין יש לו את כרית הנחיתה בדמות משחק 5 בבית כדי לסיים. מצד שני ממש לא בא לך לחזור לאולם עוין אם אתה לא מוכרח. ואצלנו קיבלנו שלוש מנות שונות של התנהגות הפייבוריט: מכבי ת"א קרסה מנטאלית כמעט מתחילת משחק 3, הרצליה כאמור בכלל לא התקרבה לאיזור המסוכן.

ורק חולון עשתה את זה בדרך הקשה, עם פיגור גדול ברבע השני, ורק אז חזרה לעצמה דרך כניסה לזון נדיר של טיירוס מגי. אכן מעניינת היא הפסיכולוגיה של סדרות. וכך דווקא הסדרות שהיו צפויות להיות צמודות (4-5 ו 3-6) נגמרו על האפס, והסדרות הקלות על הנייר נכנסות לפחות משחק רביעי. הקול בראש.   

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

והנה גליל בתפקיד חיפה של השנה, שני מועדונים מאוד דומים ואדומים. עולה חדשה שעשתה עונה מצוינת, שיחקה גם באירופה, הבליטה שחקנים צעירים ומאמן מצוין אבל כמעט טירון. מועדון עם מסורת אדירה שירד לליגות הנמוכות וחזר בדלת הראשית אחרי 14 שנה. רק בשביל הפרופורציה, בעונה האחרונה שלה בליגת העל (2008) דורון שפר עדיין שיחק בה. המפתח לנטיעת יסודות חזרה בליגה הוא הניהול, וכאן יש לפרי הגלילי איכות גבוהה. יופי של עונת חזרה, עוד אדומה יכולה להיות גאה.