נשים בספורט: האם באמת כל אחת יכולה?

הידעתם כי ילדות, לעומת ילדים, פחות פעילות בספורט? האם התנאים מאפשרים שוויון מגדרי בספורט? ומהן בכלל ההזדמנויות והאתגרים לקידום נשים בספורט?      

הספורט כיום מוכר כבעל חשיבות ותרומה אישית ולאומית רבה. השתתפות גבוהה של האוכלוסייה בפעילות ספורטיבית תורמת לאורח חיים בריא ומקטינה את ההוצאות על הבריאות, מעשירה משביחה את ההון האנושי, ומשפיעה בצורה ישירה וחיובית על התמ"ג.

הפערים המגדריים הקיימים בספורט בישראל מגדילים את הפער הממוצע בין ישראל לבין מדינות מפותחות בהשתתפות בספורט כמנוע של צמיחה, וכן, גם מגדילים את אי השוויון החברתי כולו בין גברים ונשים. ילדות ונשים רבות אינן זוכות להשתתף בספורט בצורה פעילה, לכן בפועל הן ממודרות מהיתרונות שהוא מקנה: התפתחות אישית, משמעת עצמית, הישגיות, עבודת צוות וקבלת החלטות.

מכיוון שמערכות הספורט ממומנות ברובן ממשאבים ציבוריים, הרי שהפערים בספורט משקפים פגיעה בזכותן האזרחית של נשים, מחצית מאוכלוסיית העולם, להנות בצורה שווה מהמשאבים הציבוריים, לקבל את אותן ההזדמנויות ולהגיע להישגים.

יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס בך הציב מטרה ובה הגדיר כי המשחקים האולימפיים בפריז בשנת 2024 יהיו בסימן של שוויון מגדרי: 50% ספורטאים ו50% ספורטאיות. בספורט ההישגי בישראל, הישגי הספורטאיות לא נופלים מאלה של הגברים ובמשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, מתוך 18 גמרים אליהם ספורטאי הנבחרת העפילו, 12 היו ספורטאיות.

שתי מדליות אולימפיות, זהב של לינוי אשרם בהתעמלות מכשירים וארד של אבישג סמברג בטקוונדו, מדליית ארד נוספת של קבוצתית בגודו בתחרות מעורבת הסבו גאווה לאומית רחבה. הישגים אלה מתעצמים אף יותר לנוכח בסיס הפירמידה הצר, 23% בלבד מכלל המשתתפים בספורט התחרותי וברישום באיגודי הספורט הן משתתפו: נשים ונערות. נתון זה אף נמוך יותר בקרב החברה הערבית ובפריפריה הגיאוגרפית.

בנוסף, שיעור זה הוא נמוך בהשוואה למדינות אירופה בהן ממוצע ההשתתפות היחסית של נשים 31%. במדינות כמו אוסטריה ודנמרק שיעורי ההשתתפות היחסית עוברים את ה 40%.  

יעל ארד, הספורטאית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית בענף הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 מכהנת כיום כיו"ר הוועד האולימפי בישראל ומובילה את איגודי הספורט האולימפיים בישראל. כמוה יש עוד מספרי איגודי ספורט שמנוהלים ע"י נשים בהצלחה רבה(איגוד ההתעמלות, כדור-מים, טקוואנדו ועוד). אך יחד עם זאת, הדרך לשוויון בהנהלה עוד ארוכה. נשים מיוצגות באופן נמוך בגופי הספורט השונים, והשפעתן על קבלת ההחלטות היא יחסית נמוכה. כך למשל, שיעור המנהלות בספורט בישראל עומד על 17% בלבד.

במחקר שנערך עבור משרד התרבות והספורט ע"י החוקר פרופ' הראל פיש ושות' בשנת 2019 נמצא כי בישראל שיעור גבוה של ילדים וילדות לא עומדים בהמלצות של הארגון הבריאות הבינלאומי ל60 דקות פעילות גופנית ביום, אלא הזמן שמוקדש לפעילות גופנית נמוך יותר. עבור ילדות ונערות הנתונים האלה נמוכים עוד יותר.  למעשה, ישראל נמצאת במקום הלפני האחרון ברשימת מדינות ה OECD-, במדדי הפעילות הגופנית. נתונים אלה לא רק משקפים את בסיס הפירמידה הצר בגיוס ילדות לספורט, הם מצביעים גם על בעיית שימור והמשכיות בספורט מגילאי בית ספר היסודי לגילאי הנוער והצבא.

בספורט העממי, נשים משתתפות בעיקר בפעילות ספורט תחרותית עממית במסגרת קבוצות הכדורשת כגון: ליגת מאמנט, ליגת איגוד הכדורשת, ליגת ידידות ובמועדוני הריצה ועוד'. במחקר שנעשה בארץ ע"י דר' ריקי טסלר ושות' על קבוצות מאמנט נמצא קשר גבוה בין השתתפות בספורט קבוצתי-עממי לבין מדדי הון חברתי ומדדי בריאות. האינטראקציה החברתית המתרחשת בספורט קבוצתי, בנוסף לקשרים שנוצרים בין חברות הקבוצה, משמשים אותן כמשאבים לשיפור מצבן הפיזי והמנטלי ונותנות להם הרגשת שייכות.

ועדה ציבורית מקצועית לבדיקת נושא קידום נשים בספורט

בדצמבר 2021 שר התרבות והספורט, ח"כ חילי טרופר, העביר החלטת ממשלה הדורשת להקים ועדה ציבורית-מקצועית לבדיקת נושא קידום נשים בספורט. ועדה זו תבחן את הנושא ב-4 תתי ועדות שיעסקו במבנה ובתקציב, רשויות מקומיות, תקשורת ושינוי עמדות ובענפי העל כדורגל וכדורסל. הוועדה תבחן ותמליץ על תכנית אופרטיבית לקידום נשים בספורט. כיום הנושא של מדיניות קידום ספורט הנשים, הינו בליבן של תכניות העבודה והתכניות האסטרטגיות של משרד התרבות והספורט.

הרפורמה בתקציב הספורט, שאיחדה בין תקציב משרד התרבות והספורט לבין תקציב התמיכות של מועצת ההימורים, לכדי תקציב אחד מרכזי המנוהל על ידי המדינה, לצד הפיכתו של מכון וינגייט לתאגיד ממשלתי, הובילו לשינויים מבנים ותקציביים ביחידה המקצועית לקידום ספורט הנשים אתנה. מפרויקט לאומי למרכז לקידום ספורט נשים עם תקציב קבוע וכך נוצרה  הזדמנות לקפיצת מדרגה ולבחינה מחדש של מערכת הספורט הלאומית מנקודת המבט של נשים.

הפרויקט הלאומי אתנה, הוקם בשנת 2004 בהחלטת ממשלה לקידום ספורט נשים במטרה להגדיל את מספר הספורטאיות, מנהיגות ושינוי עמדות בחברה.

אתנה אחראית ליישום המדיניות והאסטרטגיה לקידום ספורט נשים של משרד התרבות והספורט הכוללת הגדלת ההשתתפות של ילדות ונשים בספורט, קידום מנהיגות, מאמנות ושופטות, מוקד ידע מגדרי ומוגנות בספורט. בנוסף אתנה מובילה פרויקטים ייעודיים ברשויות המקומיות, איגודים ואגודות, מעטפת מקצועית, תכניות בבתי הספר היסודיים כגון "שווה בספורט" הקמת קבוצות ספורט ומועדוני ספורט לילדות ועוד.

שוויון מגדרי בספורט הינו יעד חשוב ברמה הלאומית. הגברת השתתפות נשים בספורט תחרותי, הישגי ועממי תוביל לצמצום הפערים בחברה. כיום יש תהליך של הטמעת החשיבה המגדרית שלוקחת בחשבון את הצרכים של הנשים בכל התהליך של תכנון, גיבוש מדיניות, הקצאת משאבים וקבלת החלטות במוסדות המדינה ובארגונים השונים. כחברה עלינו לאמץ את השינוי המתהווה ולהשתתף במאמץ הלאומי הערכי של שוויון הזדמנויות לנשים בספורט. הגיעה העת לשינוי חברתי ותרבותי.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נורית שרביט היא מנהלת המחלקה לספורט נשים ולספורט עממי מטעם משרד התרבות והספורט