גדלתי בשכונת נווה שאנן בחיפה, בבית שבו אבא שלי והאחים אוהדים את מכבי חיפה. רק אני יצאתי אוהד הפועל חיפה. איך זה קרה? החבר הכי טוב של אבא שלי, ג'ימי, היה האפסנאי של הפועל באצטדיון בקריית חיים. אז האפסנאי היה גם סדרן, ובתור ילד הייתי נגרר לשם וג'ימי היה מכניס אותי למשחקים. ככה התחלתי לאהוד את הקבוצה, ולצערי, מאז אי אפשר להחליף.
אבל כמו שאתם כבר בטח יודעים, לאהוד את הפועל חיפה זה לסבול. זו קבוצה מזוכיסטית, וזה אומר לחיות תמיד בצל של מכבי חיפה. אז נכון שבמשך שלוש שנים מכבי לא ניצחו אותנו בדרבי, אבל אני רואה את מכלול התוצאות, ותמיד בודק מה קורה בסוף. ואצלנו, בדרך כלל הסוף לא משהו, והשנה הוא עלול להיות הרבה יותר גרוע מכפי שמעריכים.
הקבוצה שלנו נראית בשנים האחרונות על הגבול של החלטורה. נכון שהיתה הברקה אחת עם עונת הזכייה בגביע המדינה, אבל ניר קלינגר עזב, וירה לו ולנו ברגל. הבעלים שלנו, יואב כץ, לא נמצא בארץ, ומנהל את הפועל חיפה בשלט רחוק. גם מיץ' גולדהאר לא נמצא בארץ, אבל במכבי ת"א יש מי שיודע לקבל תחתיו החלטות נכונות. שם לא מוכרים את מקסים פלקושצ'נקו באמצע העונה, ובטח לא ליריבה העירונית. אל תצפו מאוהד הפועל חיפה להיות אופטימי. אם כבר, הדבר הכי אופטימי בחיפה זה הכביש המהיר לת"א.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
