הגדול מכולם: ספורטאי העשור בעולם

נובאק ג'וקוביץ'

קבלן גרנד סלאמים. ג'וקוביץ' // צילום: רויטרס

הבחירה של לי רזניק: רוג'ר פדרר הוא כנראה הטניסאי האהוב בעולם, רפאל נדאל הוא שליט החימר הבלתי מעורר, אבל נובאק ג'וקוביץ' הוא היחיד שזכה בכל הסלאמים בעשור הנוכחי.

יש לו 15 גביע גרנד סלאם בעשר שנים - 6 מאוסטרליה, 5 מווימבלדון, 3 מארה"ב ואחד מצרפת. הוא הגיע לעוד שמונה גמרים (4 בארה"ב, 3 בצרפת, ואחד בווימבלדון) וגם הצעיד את סרביה לזכייה בגביע דייויס ב-2011.

 

למעשה, 2017 הייתה השנה היחידה בעשור הזה שבה ג'וקוביץ' לא זכה בטורניר גרנד סלאם אחד לפחות, אך הוא סבל בשנה הזו מפציעה במרפק, התמודד עם משברים אישיים וכן עם שיתוף פעולה לא מוצלח עם מאמנו החדש דאז, אנדרה אגסי.

את העונה הנוכחית סיים נולה מוקדם, עם פרישה מאכזבת בשמינית גמר אליפות ארה"ב הפתוחה בעקבות פציעה בכתף, אך לא לפני שהניף את הגביע בווימבלדון ובאוסטרליה. מדובר בשליטה הגדולה ביותר של טניסאי כלשהו בעשור כלשהו בכל הזמנים, עם 23 גמרים ב-39 טורנירים. מדהים.

 

מייקל פלפס

אל אנושי. פלפס 

הבחירה של אלי שטרן: בסיום המשחקים האולימפיים בלונדון 2012, מייקל פלפס הודיע על פרישה. אחר כך הוא הלך לעשות לביתו, לריאותיו, לאפו ולמוחו - חגיגה של איסורים מהם (כנראה) נמנע כספורטאי פעיל. לקראת המשחקים בריו התשוקה בערה בו והוא הפך לספורטאי הראשון שייצג את ארה"ב בחמישה משחקים אולימפיים, בהם אסף 28 מדליות: 23 זהב, 3 כסף ו-2 ארד. רק בריו, לאחר שכבר פרש וחזר, זכה בחמש מדליות זהב ואחת מכסף.

פלפס הוא ספורטאי העשור כי הוא הוכיח שגם אלים יכולים להיות אנושיים, ואם רק ירצו יחזרו ברגע להוכיח את עליונותם על שאר העולם הפשוט שסובב סביבו.

• איזה עשור היה לנו! היכנסו לעמוד המיוחד של "סיכום העשור" 

• לא מסכימים עם הבחירות שלנו? בואו לבחור את אנשי ואירועי העשור שלכם

• חושבים שאתם יודעים כל מה שקרה בעשור האחרון? היכנסו לחידון העשור הענק

 

יוסיין בולט

פאסון של סופרסטאר. בולט // צילום: רויטרס

הבחירה של שמוליק נמר: יוסיין בולט הפך למקצוען בשנת 2004, 16 שנים בערך מאז שאגף הספרינטים באתלטיקה הקלה עניין מישהו בפעם האחרונה. עקב פציעות כאלה ואחרות, זה לקח לו עוד שנה או שנתיים להניע את הקריירה המופלאה שכולנו מכירים היום - הכוללת תשע מדליות זהב אולימפיות ושיאי עולם בכל המקצים הרלוונטיים - אבל ברגע שזה קרה עולם האתלטיקה השתנה. 

כי בולט הביא משהו הרבה יותר גדול ממדליות או שיאים – הוא הביא פאסון של סופרסטאר, כזה שאפילו שחצנות מאצ'ואיסטית יושבת עליו טוב. ואבק הכוכבים הזה היה בדיוק מה שמלכת הספורט המזדקנת הייתה צריכה. העשור החדש טרם התחיל, אבל כבר עכשיו ברור שייקח לה הרבה שנים למלא את החלל.

הצטרפו לניוזלטר החדש של מדור הספורט!

כל מה שחשוב לדעת בספורט הישראלי והעולמי, אצלך במייל

בהרשמה, אני מאשר/ת את תנאי השימוש וכן קבלת המלצות קריאה והצעות לרכישת מינוי ודיוור מישראל היום

רשמו אותי

 

סטף קרי

שלט בליגה הטובה בעולם. קרי // צילום: אי.אף.פי

הבחירה של דניאל לוי: דווקא בתקופה כזאת, שבה נראה כי השושלת של גולדן סטייט על סף פירוק, זה בדיוק הזמן לקבל פרספקטיבה על השנים המדהימות שהקבוצה מקליפורניה עברה - ואם יש מישהו שייזכר ככל הנראה לעד כפנים של הקבוצה הזו, זהו סטף קרי. 

הרכז האדיר של הווריורס הוביל את הקבוצה לשלוש אליפויות מדהימות, כשמבחינה אישית נבחר פעמיים ל-MVP  של העונה הסדירה, נכלל שלוש פעמים בחמישיית העונה, הופיע שש פעמים באולסטאר וסיפק אין ספור רגעים בלתי נשכחים, כולל משחק שבו שבר את שיא השלשות לשחקן יחיד במשחק אחד. תומפסון, גרין ודוראנט היו כמובן גם הם חלק בלתי נפרד מהמועדון, אבל קרי עם האישיות הלא אופיינית לסטאר במעמדו הוא הבולט מכולם.

הבחירה של עודד שלו: רגע לפני שלוקה דונצ'יץ' משתלט על האן.בי.אי, אסור לשכוח את מי ששלט בה באופן כמעט אבסולוטי במשך שנים רצופות. הקליעה הטובה בהיסטוריה של המשחק, הכדורסל ההתקפי המבריק שהוביל יחד עם חבריו בגולדן סטייט ורגעי הקסם שניפקו מזכים אותו בתואר ספורטאי העשור בעולם.

 

ניקולה קראבטיץ'

שורת הישגים נדירה. קראבטיץ' // צילום: אי.פי

הבחירה של דין שמואל אלמס: האתגר המרכזי של ספורטאי דגול הוא לא רק להגיע לפסגה, אלא דווקא להישאר שם. ומה שעשה בעשור האחרון ניקולה קראבטיץ', הן ברמת מועדוני הכדוריד והן ברמת הנבחרות, הוא פנומנלי. הוא זכה עם ברצלונה בליגת האלופות 2015, באליפות העולם למועדונים פעמיים וכן בשני דאבלים ספרדיים, ובליגה הצרפתית זכה במדי מונפלייה ופאריס סן ז'רמן בשבע אליפויות בעשור האחרון בלבד.

בד בבד, הוא זכה עם נבחרת צרפת במשחקים האולימפיים לונדון 2012, בשלוש אליפויות עולם (2017, 2015, 2011) ובשתי אליפויות אירופה (2014, 2010). כל אלו זיכו אותו בבחירה פעמיים כשחקן השנה בעולם בשנים 2014 ו־2016. קשה, עד כדי בלתי אפשרי, למצוא ספורטאי שהעמיד שורה הישגית יוצאת דופן כל כך בתוך עשור.

 

לואיס המילטון

שולט בפורמולה 1. המילטון חוגג // צילום: אי.פי

הבחירה של אריה שמוקלר: בעזרת שש זכיות באליפות עולם, הנהג הבריטי של מרצדס הוכיח כי מדובר בשליט הבלתי מעורער של הפורמולה 1. המילטון, שלאורך העשור האחרון לא סיים את העונה מתחת למקום הרביעי, רחוק כעת רק אליפות אחת משיאו של מיכאל שומאכר (שבע זכיות בתואר). 

זה לא סוד שבעקבות השליטה האבסולוטית קראו בממלכה להעניק  לאייקון של המסלול תואר אבירות, אבל הנהג שחום העור הראשון בסבב, שעם השנים בכלל הפך לפעיל איכות הסביבה, דווקא שוקל לוותר על כל הכבוד, רק מתוך דאגה לכדור הארץ והאנושות. 

"מנהיגי העולם הם בורים או שלא אכפת להם בכלל מהסביבה... למה לטרוח, כשהעולם בכזה בלגן, ולאנשים לא אכפת", הרהר לאחרונה לואיס בקול. לנו רק נשאר לקוות שהכדור שלנו איכשהו ישרוד ולסופרסטאר הטבעוני יישאר זמן לעוד סיבוב או שניים על המסלול.

 

קולין קפרניק 

עורר סערה עולמית. קפרניק (במרכז) וחבריו כורעים בזמן ההמנון // צילום: אי.פי.אי

הבחירה של אור קיש: באוגוסט 2016 עורר הקווטרבק של הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס סערה ברחבי ארצות הברית ובכלל בעולם הספורט, כאשר לא עמד לשיר את ההמנון הלאומי לפני משחק אימון של קבוצתו. לאחר המשחק טען קפרניק כי המעשה היה אקט של מחאה על מצבם של האפרו-אמריקנים בארה"ב וחוסר ההתייחסות של הממשל למצב. עוד טען כי חובתו היא "לעמוד עבור אלו המדוכאים, ולא בשביל הדגל". האקט המחאתי עורר הדים רבים והעלה למודעות את המחלוקת בין השחורים והלבנים במדינה ולאחר המחאה השחקן שוחרר מקבוצתו ולא שיחק באופן מקצועני בשלוש השנים האחרונות. 

מבחינת נתונים סטטיסטיים, הקווטרבק שיחק 69 משחקים שבהם העמיד ממוצעים של 4.3 טאצ'דאונים למשחק ו-177 יארדים בממוצע למשחק. אבל מבחינתי הנתונים האלה אינם העניין כאן, אלא הסיפור שמאחורי השחקן שהצית גל מחאה שהתפשט לעוד שחקנים שכרעו ברך במהלך שירת ההמנון במהלך אותה עונה. קפרניק שם על השולחן נושא כאוב בתולדות הספורט - וההיסטוריה האמריקנית בפרט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו