שגיא מוקי
נפל - וקם בענק. מוקי // צילום: אלן שיבר
הבחירה של דניאל לוי: הדבר המתבקש בבחירה, לא משנה באיזה קטגוריה, תלויה רבות מן הסתם בכמות ההישגים שצבר הספורטאי. אצל מוקי הבחירה מתבססת דווקא על כישלון - ועל ואיך הג'ודוקא הצליח לקום ממנו.
מוקי יצא לאולימפיאדה האחרונה בריו עם הרבה מאוד ציפיות, אך נכשל בניסיון להשיג מדליה כשהגיע לקרב ישיר על הארד. מוקי ומאמנו, אורן סמדג'ה, הסיקו מסקנות, שינו את קטגוריית המשקל שלו ומכאן היכולת שלו נסקה.
הוא זכה באליפות אירופה שנערכה בישראל ב-2018 ובקיץ האחרון הוכתר כאלוף העולם באולם שבו יתחרה באולימפיאדה הקרובה. מלבד הישגיו על המזרן, מוקי התגלה כפעיל חברתי וכשגריר נפלא של ישראל, כאשר טיפח את יחסיו עם הג'ודוקא האיראני סעיד מולאי שערק ממדינתו.
הבחירה של אור קיש: מה לא נאמר על שגיא מוקי, הג'ודוקא הישראלי שזכה באליפות העולם בשנת 2019 ובאליפות אירופה בשנים 2015 ו-2018? יש המגדירים את הבחור הצעיר מנתניה כהבטחה הגדולה של הג'ודו מאז אריק זאבי ואורן סמדג'ה, שמאמן את מוקי מאז שהיה זאטוט מזרן בן ארבע.
אחת התמונות הזכורות של מוקי היא ההפסד באולימפיאדת ריו 2016 בקרב על מדליה הארד, שם התמודד מול שבדאטואשווילי הגיאורגי. מוקי, שסחב פציעה בגב מתחילת הטורניר ולא היה ברור אם יצליח להתמודד בקרבות, הגיע עד לשלב חצי הגמר שם כאמור הפסיד וירד בדמעות מהמזרן. שגיא מוקי מסמל עבורי את הנחישות וההקרבה, כמו גם את היופי התמים בספורט, גם בתור מתמודד בענף ספורט שלא היה פופולרי במשך שנים.
• איזה עשור היה לנו! היכנסו לעמוד המיוחד של "סיכום העשור"
• לא מסכימים עם הבחירות שלנו? בואו לבחור את אנשי ואירועי העשור שלכם
• חושבים שאתם יודעים כל מה שקרה בעשור האחרון? היכנסו לחידון העשור הענק
אלכס שטילוב
ממשיך לרדוף אחרי החלום. שטילוב // צילום: אי.פי.אי
הבחירה של אריה שמוקלר: נכון, עדיין אין לו מדליה אולימפית, אבל אל תלמדו את אלכס שטילוב מהי יציבות וקשיחות. אחרי שעשה זאת בבייג'ינג 2008, לונדון 2012 וריו 2016, מתעמל הקרקע ינסה את מזלו גם בקיץ הקרוב באולימפיאדת בטוקיו, שתהיה הרביעית שלו ברציפות.
אז בניגוד ללא מעט ספורטאים אולימפיים ישראלים, שפרשו אחרי הפיק, שטילוב החליט להמשיך לרדוף אחרי החלום למרות שכבר מזמן הספיק להוכיח שהוא המתעמל הישראלי המצליח ביותר אי פעם. אומנם ארטיום דולגופיאט כבר מסתמן כיורש הטבעי והפוטנציאלי, אך נראה שהלחץ ודמדומי הקריירה רק מגבירים את הרעב הבלתי נגמר של אלכס, שבעשור האחרון כבר הספיק לענוד על צווארו עוד שש מדליות אירופאיות יוקרתיות. איש עבודה למופת.
עומרי כספי
קריירה מרשימה בליגה הטובה בעולם. כספי באן.בי.אי // צילום: אי.אף.פי
הבחירה של לי רזניק: במדינה שבה מתלהבים מלגיונרים שמשחקים בסין או בבלגיה, נדמה שלקחנו כמובן מאליו את העובדה שעומרי כספי העביר את כל העשור האחרון כשחקן אן.בי.אי לכל דבר ועניין.
הפורוורד (31, 2.06 מ') נבחר בדראפט 2009 במקום ה-23 על ידי סקרמנטו קינגס והפך לישראלי הראשון שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט, לראשון שקיבל חוזה בליגה הטובה בעולם ובהמשך לראשון ששיחק בה. מלבד סקרמנטו, במהלך העשור לבש כספי את המדים של קליבלנד, יוסטון, ניו אורלינס, מינסוטה, גולדן סטייט (ממנה יש לו גם טבעת אליפות למזכרת) וממפיס.
הוא השתתף ב-588 משחקים, בהם רשם ממוצעים של 7.9 נקודות (45.5 אחוז מהשדה ו-36.8 אחוז מהשלוש), 4 ריבאונדים ו-1.1 אסיסטים ב-20.3 דקות משחק. יש שחקנים שלא הצליחו להעמיד ממוצעים כאלה בליגת העל שלנו כאן בארץ הקודש בעשור האחרון, אבל מעבר למספרים, בעוד ששחקנים טובים וגדולים ממנו כמו מילוש תאודוסיץ', למשל, מוותרים על אופציית האן.בי.אי אחרי שנים ספורות וחוזרים לאירופה, העובדה שכספי שיחק בליגה הטובה בעולם במשך עשר שנים – שיחק, לא רק שרד – שווה לו את תואר הספורטאי הישראלי של העשור.
הבחירה של עודד שלו: מי היה מאמין שנזכה לראות בימי חיינו כדורסלן ישראלי באן.בי.איי? ועוד אחד כזה שמתחזק קריירה ארוכת שנים, משיג מספרים ראויים והופך לשחקן רוטציה לגיטימי בליגה הטובה והקשוחה בעולם? גאווה ישראלית.
נועד להט
אופי של לוחם. להט // צילום: אי.פי
הבחירה של שמוליק נמר: את קרב ה-UFC הראשון שלו סיים נועד להט אחרי 2:30 דקות, כשהוא שרוע על רצפת הזירה אחרי ברכיה שממנה פשוט אי אפשר לחזור להילחם. דווקא אז ניתן היה לראות שבבחור הזה יש משהו מיוחד. במקום לשקוע במרה שחורה הוא קם מיד, נתן חיבוק של כבוד למנצח ונראה כמו לוחם שמוכן כבר ברגע זה לקרב הבא.
מאז התקדם להט בעבודת נמלים עיקשת לצמרת רשימת הלוחמים ולמאזן של 13:3 בקרבות MMA מקצועיים, כשאת כל זה הוא עושה מתחת לרדאר התקשורתי בארץ וכשהוא לא זוכה אפילו לרמת החשיפה לה זוכים ספורטאי הענפים האולימפיים הזוטרים. ללהט זה לא משנה, הוא לא נכנס העסק הזה בשביל התהילה. הוא כאן רק בשביל שיוכל להילחם עוד יום אחד.
גיא שגיב
פותח את הדרך לרוכבים. שגיב // צילום: נועה ארנון
הבחירה של אלי שטרן: גיא שגיב היה לישראלי הראשון לסיים מרוץ גרנד טור, כשפירק את כל 21 הקטעים בג'ירו ד'איטליה ונכנס לרשימה שבה כיכב במשך שנה שלמה לבדו. אין עוד ספורטאי שעבד קשה כל כך במסגרת תחרותית ולצערי ההישג שרשם לא נספר מספיק במדינת הגמדים, שלא מחבקת כראוי את קבוצת האופניים המקצוענית שנולדה בארץ במהלך העשור.
ישראל סייקלינג אקדמי ובעליה, סילבן אדמס ורון בראון, איפשרו לשגיב (ולגיא ניב שפרש בג'ירו הראשון אך סיים אותו בשנת 2019) להגשים חלום שאותו ספק אם היו משיגים לולא הוקמה קבוצה עילית ישראלית.
שגיב לא הפך לסופרסטאר לאחר שסיים במקום ה-141 מתוך 149 ששרדו את הג'ירו, אבל ההופעה שלו היא פתח עצום לרוכבים צעירים שיודעים שגם ישראלים יכולים להצליח באחד מענפי הספורט הקשים, המאתגרים והיפים ביותר שיש לעולם להציע. המשימה בעשור הקרוב פשוטה – לראות ישראלי שמנצח קטע בטור דה פרנס.
אבישי סמולר
שבר מוסכמות על מגרש הכדוריד. סמולר // צילום: עודד קרני
הבחירה של דין שמואל אלמס: מעטים הספורטאים הישראלים שהביאו בשורה לענף שלהם, שגרמו למעריציהם לפנטז על חלומות חדשים, ששברו את כל המוסכמות בדרך להגשמת החלום שלהם עצמם. מי שכן עשה זאת הוא אבישי סמולר. אמנם את פריצת הדרך בדמות היותו הכדורידן הישראלי הראשון בליגה הטובה ביותר בעולם, הבונדסליגה, הוא עשה כבר בעשור הקודם - ובכל זאת מה שעשה בעשור האחרון הוא בגדר פנומנלי.
ב־2010 הצטרף סמולר ללמגו, שהיתה אז קבוצת צמרת גרמנית, והעפיל עמם עד לשלב חצי גמר גביע המחזיקות. כשהרגיש שהוא עומד "ללכת אחורה", הלך אחורה בסטייל וחזר למועדון הבית שלו הפועל ראשון לציון. אין זה מקרי שבשש השנים עד לפרישתו הוא זכה בשלוש אליפויות ובשלושה גביע המדינה, שהרי מעבר לכישרון האדיר "שוכן" באבישי אופי של ווינר. כשראה שהגיע לפסגת הקריירה, עם דאבל בעונת 2017-2018, הוא פשוט החליט לפרוש בגיל 32.
ווינרים צריכים פסגות חדשות - ובספורט כבר לא נותרו לו כאלו. הכדוריד הישראלי ככלל והפועל ראשון לציון בפרט נכשלו בהוקרת הבשורה שהביא עמו אבישי סמולר לענף ולמועדון. לא היה משחק פרישה ואפילו לא הפרשת חולצה. למען האמת, בספורט הישראלי - כנראה - זה לא מפתיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
