המשחקים בטוקיו היו המוצלחים ביותר של משלחת ישראלית אי פעם במשחקים אולימפיים. משלחת של 90 ספורטאים וספורטאיות יצאה עם ציפייה מקצועית של 3-2 מדליות ו־10 גמרים. בפועל שבה ארצה משלחת עטורת ארבע מדליות, שתיים מהן מזהב, ו־18 העפלות לגמר אולימפי - הרבה מעבר לציפיות. עם זאת, חייבים לציין שספורטאי־העל האלו עושים את העבודה הסיזיפית והיומיומית בתנאים לא תנאים, ולרוב בלי יריבי אימון ראויים.
זו לא הפעם הראשונה שמישהו כותב שאין לנו בארץ תשתיות ומתקנים - וזה נכון. בכל המדינה יש שישה אצטדיוני אתלטיקה, שמתוכם רק שניים מצוידים בציוד מלא לביצוע אימונים ותחרויות. האצטדיון בווינגייט - המקום שאמור להיות בית העל של הספורט הישראלי - לא ראוי לתחרויות, ובחלק מהמקצועות גם לא לאימונים. בכל המדינה יש שתי בריכות שחייה אולימפיות, שתיהן בווינגייט. אחת חדשה ולידה הישנה.
תשאלו את האלוף האולימפי הטרי ארטיום דולגופיאט מה צריך לעשות כדי לשמר את ההישגיות ולהביא מתעמלים רבים נוספים לרמה גבוהה יותר. התשובה הראשונה שתקבלו היא בניית אולמות ומתקני אימון להתעמלות. חוץ מהאולם בהדר יוסף והאולם בווינגייט, אין משהו שאפשר להתגאות בו. אם מישהו ישמע שישראל חזרה מהמשחקים עם שתי מדליות זהב בהתעמלות, הוא עוד עלול לטעות ולחפש דרך להגיע ארצה למחנה אימון במדינת ההתעמלות.
במשרד הספורט מבטיחים שיש לשר וליועציו תוכניות מרחיקות לכת, הן בנוגע לתשתיות והן בנוגע לנושא ישראלי כאוב נוסף - מעמד המאמן הלא קיים. שרים רבים הבטיחו, אבל לא היה להם מספיק זמן לקיים, מפני שתוכנית בנייה אמיתית אורכת שנים רבות ודורשת תקציב עתק. רוב הסיכויים שהשר שיוציא אותה לפועל לא יהיה זה שיזכה בכהונתו לקצור את פירותיה.
את ההישגים שעימם שבו הספורטאים מטוקיו, איש לא ייקח מהם. השאלה היא בכמה מהענפים הללו קיים עומק אמיתי שימשיך את המסורת בפריז, בלוס אנג'לס ולאחר מכן בבריסביין. אחרת, ארבע מדליות היו אפיזודה חולפת וחד־פעמית. תזכרו את הדברים האלו ב־11 באוגוסט ,2024, מייד אחרי טקס הסיום של המשחקים בפריז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו