לא של אף אחד: ההישג של סמברג הוא פרטי שלה

אבישג סמברג הפכה בתוך כמה שעות מאדם פרטי וכמעט אלמוני לאלופה הלאומית של ישראל, ומקור לגאווה ולהשראה עבור עשרות אלפי צעירים וצעירות ברחבי המדינה.

אך המוכרות הציבורית שלה היא לא הדבר היחיד שנסק בתוך כמה שעות. גם גדרה, המושבה בשפלה שבה היא מתגוררת, הפכה לפתע ידועה. תושבי המושבה וראש המועצה חיבקו את סמברג זה זמן מה, וביום שלישי האחרון בשעות הערב ערכו לה בגדרה קבלת פנים בהשתתפות מאות אנשים, ברחבת המועצה המקומית. קבלת פנים שגם שודרה באתרי האינטרנט השונים, ובמסגרתה קיבלה סמברג מלגה מראש המועצה בסך 40 אלף שקלים.

הרשו לי רגע להזכיר לכם את גדרה שבה אני גדלתי. עברנו אליה מראשון לציון, בעקבות מודעה שראתה אמי באחד הטיולים בעיר עם אחי התאום ואיתי. המעבר מהעיר הגדולה במרכז לגדרה היה הלם. מדוע? אני שייכת לדור שבו כמעט אף אחד לא ידע היכן זה גדרה, ושהחדשות הגדולות שעליהן דיברנו היו שיפוץ התחנה המרכזית של המושבה הקטנה על ידי התוכנית של אברי גלעד, "קטן עלינו". מובן שהמושג "תחנה מרכזית" בא לתאר כמה ספסלים ומתחם בטון פתוח שבו עתידות להיפתח מתישהו שלוש חנויות, אם יתמזל מזלנו. האוכל המדובר ביותר היה הבורקס על הכביש המהיר והפלאפל בכניסה. האמת שמדברים עליהם, וגם על כמויות עסקי האוכל המהיר פר נפש במושבה - כנראה מהגדולים במדינה.

בכלל, את השם "גדרה" היה קשה מאוד לאנשים לזכור, ובאופן תמידי היו מבלבלים אותו עם חדרה. אני עוד זוכרת את ימיי בחטיבה כאשר דיווחו בערוצי הטלוויזיה על פיגוע בחדרה, ובנות כיתתי - שדאגו לי מאוד - התקשרו לדרוש בשלומי לטלפון הנייח בבית, שהרי הטלפונים הניידים היו אז מצרך נדיר. עשרות טלפונים שבהם הודיתי להן על הדאגה, אך הסברתי להן שאני גרה מדרום לרחובות, רחוק מאוד מזירת הפיגוע בחדרה.

המדליסטית האולימפית מגדרה כנראה לא שמעה הרבה את האמירה "את האדם הראשון שאני מכיר מגדרה" או את הלגלוג "גדרה היא המקום שאני רואה מהאוטובוס בדרך לבאר שבע?". אבישג כבר גדלה לתוך מציאות אחרת. למציאות שבה יש כבישים בתוך גדרה שמחברים בין חלקיה, בית ספר לאומנויות לחימה, חמישה בתי ספר תיכוניים ומערכת ענפה של תמיכה שמפעילה המועצה המקומית לטובת הצעירים המתגוררים בה.

ולמרות זאת, ההישג של אבישג הוא קודם כל פרטי שלה. לא של המדינה ולא של גדרה, גם אם אנחנו נורא אוהבים לחשוב כך. סמברג הפתיעה בניגוד לתחזיות, והשיגה את מדליית הארד בזכות עבודה מאומצת של שנים, כוח רצון, וככל הנראה גם תכונות אופי נדרשות.

כדאי שהפוליטיקאים והעסקנים למיניהם לא ישברו שיא אולימפי בצביעות, בכל זאת התמיכה מהמדינה בספורטאים שלנו די מבישה. תנו לה עכשיו למנף את ההצלחה אל מול המגזר הפרטי, לגרוף קמפיין או שניים, כדי שהיא תוכל לממן את דרכה לאולימפיאדה בפריז ב־2024.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות