פורים הוא חג אהוב במיוחד. תחפושות, מסיבות, משלוחי מנות. אני מת על אוזני המן, בכלל, אני מודה שאני קצת אוהב את המן הרשע. זה לא שאני חלילה מזדהה איתו, ממש לא, הוא רשע, נבל ושנוא. אבל.... לפעמים אנחנו קצת מחבבים את הדמויות הרעות. מי לא מחבב את הג'וקר מבאטמן? גם בספורט יש לא מעט דמויות שהן ה"רעות", אלה שאם הם לא בקבוצה שלנו אנחנו שונאים אותם. הם יעצבנו אותנו, הם יתגרו, הם ישוויצו וכשהם מנצחים זה הכי מעצבן. אבל אנחנו נהנים לשנוא אותם.
לכבוד פורים הכנו עבורכם את מצעד ה"רשעים" שאנחנו אוהבים לשנוא. המן הרשע של ממלכת הספורט. הכל באווירה פורימית כמובן...
מקום 7 - דניס רודמן
הכינוי שלו היה התולעת. אתם כבר מבינים כמה אהוב הוא היה. מילא כשהוא היה חלק מהBAD BOYS- בדטרויט פיסטונס, אז הוא חלק מחבורת הילדים הרעים. הוא היה ילד רע בסן אנטוניו ספרס. הוא הצליח להיות שנוא אפילו כששיחק יחד עם אחד הכדורסלנים האהובים בכל הזמנים, מייקל ג'ורדן. משהו בחיצוניות שלו, אבל הוא פשוט הקדים את זמנו, הוא היה מכוסה קעקועים בליגה של לארי בירד, הוא צבע את השיער בשלל צבעים, יצא עם מדונה ואפילו היה בקשרי חברות עם מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און. הוא היה כוכב רשת שכשדיברנו על רשת התכוונו לשימי ריגר ורק רשת.
מקום 6 - כריסטיאנו רונאלדו
אני יודע שקשה לקרוא לרונאלדו המן הרשע, סה"כ הוא אהוד על ידי חצי עולם, החצי השני אוהב את מסי. אבל זה ההבדל ביניהם, אנחנו (אני נמנה ביניהם). מחנה רונאלדו לא שונא את מסי, אבל מעריצי מסי, לא סובלים את רונאלדו. כי רונאלדו מעצבן, הוא יהיר, מלוקק, נראה טוב, טוב מדי, יש לו לוק, יש לו בנות זוג אקזוטיות, חופשות חלומיות, קוביות בבטן והוא תמיד מנצח. הוא כל מה שאנחנו לא. והוא הרוויח את זה בעבודה קשה וסיזיפית. הפוך ממסי החמוד, כי מסי כזה קטן, חמוד, לא מאיים. וזה הכל כישרון ומתת האל. מסי הוא החבר הטוב שלך מהכיתה. רונאלדו זה מלך השכבה שיוצא עם ההיא שאתה דלוק עליה בסתר ליבך. וכשאתה שבור לב, מגיע מולך וחוגג עם הניתור והנחיתה המושלמים.
מקום 5 - ג'ון מקנרו
הטניסאי האמריקאי היה מתפרע, צועק, מקלל ומאיים בשנים שזה עוד היה מותר ואפילו אז הוא היה תופעה חריגה. בעידן הWOKE- של היום הוא לא היה שורד דקה. הוא רב עם השופטים, הקהל, היריבים ומביאי הכדורים, עם כולם. וככל שהוא עיצבן יותר, וצעק יותר חזק ככה הוא היה מרתק יותר. וכמו במכונת כביסה, כשאתה מכניס צבע לספורט הלבן, זה עושה בלאגן.
מקום 4 - ז'וזה מוריניו
המאמן הפורטוגלי עם הפה הגדול הוא כל כך טוב בלעצבן שהוא לא אהוב אפילו בקבוצות שהוא מאמן. בדרך כלל מאמן מצליח כמו מוריניו שנוא על ידי קהל היריבות, אבל מוריניו כל כך טוב בלהיות רע, שהוא שנוא אפילו על ידי האוהדים של הקבוצה שלו. השחצנות, הפה הגדול, לפעמים הוא משחק כדורגל מרהיב, לפעמים מחנה אוטובוסים ברחבת היריב, אבל לא משנה איפה יאמן, ספרד, פורטוגל, אנגליה, איטליה או טורקיה, הוא יעלה את מפלס העצבים של כולם.
מקום 3 - מייק טייסון
איירון מייק. המתאגרף האגדי, ששבר שיאים בעולם האגרוף, שינה את הכללים ואת הענף. היה נחשב למתאגרף אכזרי כבר מתחילת דרכו. מה שמביא אותו למעלה הטבלה הוא כמובן פרשת האונס של צעירה בת 18. בעקבות ההרשעה ישב שלוש שנים בכלא. ומה שהיה אמור להביא לו את התואר המן הרשע האולטימטיבי הוא כמובן זה שהוא עצמו נגס באוזן של איוונדר הוליפילד, מה זה נגס? הוריד לו חתכת אוזן המן. אז איך הוא לא במקום הראשון במצעד המן הרשע? באיזושהי תפנית מוזרה, הוא עשה ונהפכו כמו במגילה, ומהמן הרשע, הפך לדמות משעשעת, הוא השתתף בקומדיה המצליחה בדרך לחתונה עוצרים בווגאס והמשכוניה, העלה מופע יחיד מצליח בברודווי ובכלל הפך לדמות לגיטימית ואהובה. אשכרה ונהפוך הוא.
מקום 2 - פרנק ארוק
אם אתם לא מכירים את המאמן נבחרת אוסטרליה השנוא הזה, כנראה שלא הייתם פה בשנות השמונים. מבחינתנו אוהדי הכדורגל בשנות השמונים, פרנק ארוק הוא היה האיש שהפריד בינינו לבין המונדיאל. ולא ההחמצות של רוני רוזנטל. פעם לפני שעשינו בדיקת DNA וגילינו שאנחנו חלק מאירופה, התמודדנו מול אוסטרליה על הכרטיס למונדיאל, כן היו גם טיוואן, ניו זילנד, ועוד יריבה דרום אמריקאית, כמו קולומביה שבחיים לא היינו עוברים, אבל פרנק ארוק היה כל כך נבזי, שהוא הטריף אותנו.
דיברו הרבה על המלחמה הפסיכולוגית שלו נגד הנבחרת, ההטעיות והפרובוקציות. אבל מה שהכי גרם לנו לשנוא אותו היה שהוא פשוט אמר שהנבחרת שלו יותר טובה מנבחרת ישראל. רוב המאמנים לא יגידו דברים כאלה, אבל הוא פשוט אמר לנו בפרצוף שאוסטרליה נבחרת יותר טובה מישראל. ואנחנו התחרפנו, אתם יודעים למה? כי הוא צדק. הוא פשוט אמר לנו את האמת בפנים. הגול שקיבלנו מהם ב"ככה לא בונים חומה", של יורם ארבל, כאב שבעתיים בגלל פרנק ארוק, זה לא רק להפסיד, זה להפסיד לו. וה" אלי אוחנה.... כןןןןן" של ניסים קיוויתי אחרי הסלאלום של אלי אוחנה, היה בעיקר שמחה נגד פרנק ארוק.
Very sad to hear about the passing of Frank Arok. Your knowledge, passion and dedication of the game was infectious. The 2 years I had the privilege to work with you @clubmarconi1958 were some of my most enjoyable times in football. R.I.P #aussielegend #soccerooslegend #NSL pic.twitter.com/ZoG47i0tKy
— Mark Schwarzer (@schwarzer_mark) January 12, 2021
מקום 1 - דייגו ארמנדו מראדונה
איך אפשר להגיד על מראדונה שהוא נבל? שהוא המן הרשע? הוא הכדורגלן הגדול בכל הזמנים (כן, זאת דעתי, נתווכח על זה פעם אחרת). מראדונה אחד הכדורגלנים האהובים בהיסטוריה. אני כילד אכלתי בפלאפל מראדונה בחדרה. היו לי פוסטרים שלו על הקיר. איך הוא המן הרשע? כי הוא אכזב ותסכל את כל מי שאהב אותו, וכמעט כולם רצו לאהוב אותו. סלחנו לו על השטויות במגרש, על נגיעות יד, על אדומים על הכל. אבל מחוץ למגרש הוא היה כמו נבל מג'יימס בונד, הוא היה מקורב למאפיה באיטליה, הוא השתמש בסמים ונתפס והושעה שוב ושוב, הוא תמך בפידל קאסטרו הוגו צ'אבס ואבו מאזן.
הוא בגד שוב ושוב בנשים שלו, אבל לא רק בהן, הוא בגד בעיקר בנו אוהדי הכדורגל, כל כך רצינו לאהוב אותו, הרי הוא היה משלנו, ילד נמוך מהשכונה, פושטק עם כרס, אוהד כמונו מהיציע שקיבל כישוף מהאגדות שהפך אותו לכדורגלן הגדול בעולם, סיפור מהאגדות. אבל הוא לא ידע להתמודד עם זה. וזה מה שהכי עיצבן אצלו, איך אתה מנצל את הדבר הזה שקיבלת במתנה לרעה?
